בשו"ע סי' תצ"ד ובמ"ב ס"ק א' כתוב שבחג השבועות מאחרים להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים כדי שיהיו מ"ט ימי הספירה תמימות, וזהו לשון הט"ז.

במג"א והשל"ה כתבו שיקדש מאוחר, ובשניהם הסברה שאם יתפלל או יקדש מוקדם, יצא שהיום האחרון לא היה תמים.

וצריך עיון שבגמ' ברכות כתוב שרב התפלל תפילת שבת וקידש בע"ש וכן במוצאי שבת התפלל גם כן בשבת, ומניין למג"א ולהשל"ה שדווקא קידוש שזה אחרי התפילה שיהיה בלילה אבל תפילה אפשר גם ביום, הרי בגמ' משמע שאין הבדל בין תפילה לקידוש, ובפרט שבכל תפילה יש גם קידוש, א"כ רואים שאפשר להקדים וזאת לא סתירה לביטול היום, וא"כ למה בימי הספירה אם התפלל תפילת ערבית או קידש, מפסיד את דין תמימות.

הנציב כתב בסברה חדשה הסיבה שמאחרים כי בתורה כתוב בעצרת "בעצם היום הזה", בעצם אין דין תוספת ולכן רק בלילה.

וידוע שהרמב"ם סובר שבכל החגים אין דין תוספת רק ביו"כ רק ביו"כ אבל מותר לעשות תוספת ובכאו' בשבועות לא יעשו תוספת בגלל שכתוב בעצם היום הזה ולא בגלל דין תמימות.

וצריך עיון שביו"כ הרי גם כתוב "בעצם היום הזה" ולרמב"ם שביו"כ זה עיקר דין תוספת.

ותירץ בבנין שלמה שכתוב במס' יומא פ"א: שאפי' שביו"כ צריך תוספת, אין על זה כרת, א"כ ה"בעצם היום הזה" של יו"כ ממעט דין כרת בתוספת אבל בשבועות אין דין כרת, א"כ ה"בעצם" של שבועות ממעט דין תוספת.

אמנם גם בפסח כתוב "בעצם היום הזה הוציא ה'" ויש שם דין תוספת, כי שם לא מדובר בדיני החג אלא ביציאה.

יש שרצו לפלפל שבתוס' במס' ברכות דף ב' שאלו איך מקדימים תפילת ערבית כל יום הרי יש בה ק"ש שזה דין בלילה, ותירצו בתוס' שבק"ש שעל המיטה, יוצא ידי חובה בזה, אבל בשבועות שלא ישנים ואין ק"ש בלילה, לכן צריך לומר בלילה ולא שייך לקידוש, אבל זה דוחק.

אבל מה שכתבו הט"ז והשל"ה בגלל תמימות צ"ע האם כשמקדשים או מתפללים מבעו"י, חסר ביום שעבר.., א"כ כל יום בספירת העומר יצטרכו לספור דווקא בלילה, כי אם התפללו מקודם, חסר ביום שעבר.

ולכן צריך לומר שבכל ימי העומר אפי' אם מתפללים מוקדם זה לא יהיה חיסרון בתמימות, אבל ביום האחרון בשבועות אם יקדש מוקדם, הרי לא הגיע הזמן של שבועות כי זה צריך להיות אחרי העומר ביום ה50 ורק שם יש חיסרון בתמימות, כמו שכתוב במס' חגיגה דף י"ז, מנה 50 יום וקדש חג, כמו יובל, א"כ ביום האחרון עדיין לא הגיע הזמן של שבועות רק אחרי שעברו 49 הימים, א"כ אפי' שבתפילה במוצ"ש אפשר להתפלל וזה לא מגרע את השבת, אבל בשבועות כן, כי עדיין לא הגיע הזמן של שבועות רק אחרי שנגמרו 49 יום.

ולפי"ז זה לא דין תמימות אלא שלא הגיע הזמן, אבל דחוק שגם בט"ז וגם במ"ב כתוב שזה בגלל דין תמימות.

הרוקח כתב שהיו צריכים לספור 50 יום כלשון התורה, אבל למעשה לא סופרים 50, אבל בתפילה וקידוש של שבועות, זה כאי' שאנו סופרים את יום ה50, וא"א שביום ה49 אתה סופר את יום ה50, אבל לא מצד דין תמימות של הבה"ג.

לסיכום: הדין להתפלל מאוחר, לפי הנציב כי אין תוספת, לפי הרוקח צריך שיהיה יום ה50, ולפי הט"ז והמ"ב חסר בדין תמימות.

ולכאו' יש להקשות על שלושת הטעמים על הרוקח צ"ע אמנם כתוב בתורה 50 יום, אבל אם כתוב שבועות סימן שזה 49 יום, ועל הנציב יש להקשות, מזה שהתורה כתבה בשבועות שאין דין תוספת, זה ראיה לשיטת הרמב"ם שמהתורה יש דין תוספת רק ביו"כ, כי יש ראשונים שחולקים על הרמב"ם ולפי הנציב התורה מגלה בשבועות שבכל החגים אין דין תוספת, וא"כ מדוע גילתה זאת רק בשבועות?

והטעם י"ל דהנה היה ידוע שהיה מח' בין הפרושים לצדוקים לגבי היום שממחרת השבת, שלפי הצדוקים זה היה ביום ראשון ותמיד שבועות יחול ביום ראשון, וא"כ לא שייך תוספת ביום ראשון כי מקודם זה שבת, אבל לפי הפרושים שממחרת השבת הכוונה ממחרת פסח, שייך שבשבועות תהיה דין תוספת אם זה חל ביום רגיל, ולכן התורה גילתה שאין דין תוספת בשבועות כדי לרמז נגד הצדוקים ששבועות יכול להיות ביום רגיל, והייתה שייכת תוספת, ועל זה כתוב "בעצם" וה"ה בכל החגים חוץ מיו"כ.

ועל סברת הט"ז, המג"א, השל"ה ובמ"ב צ"ע על המילה תמימות, דהנה מצאנו את דין תמימות של הבה"ג שכל 49 יום זה חטיבה אחת, ומצאנו תמימות של התוס' במנחות ס"ו לספור מתחילת הלילה, שהתמימות יהיה מתחילת היום אבל במקרה דנן בערב שבועות, הרי הוא ספר כבר את יום ה49 יום קודם, ומה שייך לומר פה תמימות.

תשובה היות וכל ספירת העומר זה הכנה למתן תורה ובפרט לרמב"ם שזה מהתורה גם בזמן הזה, 49 יום של ספירת העומר היו כנגד מ"ט שערי טומאה, התורה הייתה בידי המלאכים, והביאור שפסקי ההלכה של אמיתות התורה היו לפי המלאכים בשמים כעין מחשב בלי טעויות אבל גם בלי עבודת עמל התורה,

וכשמשה רבינו בא לקבל את התורה, הוא לא רק הוריד את הידיעות של התורה, אלא גם בא לחדש שהתורה תהיה תורת בני אדם, עמל תורה, ופסק הלכה וממילא תורה לא בשמים אפי' בטעות של כל רבני הדור, תורת בני אדם, וזאת הייתה ההכנה של 49 הימים, ש48 ימים הם מ"ח קנייני התורה והיום האחרון משלים את הכול.

פה יש לומר שאם בשבועות יקבלו את החג כמה דקות קודם ע"י תוספת של תפילה או קידוש, יהיה חסר ביום האחרון שזה ה49 כמה דקות של הכנה, ואז זה יהיה כמו ספר תורה שהכול כתוב ע"י סופר והאות האחרונה כתובה ע"י מחשב, שברור שזה פסול, כי צריך הכנה ועבודה של 49 ימים מלאים, לא מצד התמימות שידוע לנו בעומר, אלא מצד הכנה ועבודה, לכן ההלכה שהיום האחרון יהיה שלם, ואילו התפילה והקידוש והתוספת אם יהיו יותר מוקדם, זה יסיים את היום האחרון של העומר בכמה דקות פחות של הכנה, שכל התורה תהיה תורת בני אדם עם עמל, והאות האחרונה תישאר תורת מלאכים, וזה כמו ס"ת שחסר בו אות אחת שפסול.