הרב ירחמיאל קראם

תורה מגינה ומצילה

מאמר שלישי לקורונה

 

מילי דבדיחותא: במסכת שבת [דף ל' ע"ב] מבואר שרבא היה פותח בכל יום במילתא דבדיחותא. נפתח גם אנו במשהו כזה.

במלחמת השחרור היו דתיים שהתגייסו להגנה ולאצ"ל. ועל זה אמרו להם שאם הם ילמדו תורה הרי שלא יצטרכו ללכת לא להגנה ולא לאצל – כי תורה מגנא ומצלא…

חלק א'

עובדות ונקודות מהמציאות של שעת מגיפה:

א. הייתה מגיפה שנקראה 'המגיפה השחורה' – לפני שש מאות שנה, ומתו בה מליוני אנשים. כמו כן הייתה מגיפה שנקראה 'השפעת הספרדית' לפני כמאה שנה, וגם אז מתו כמויות רבות של אנשים.

כעת למרות שאחוזי התמותה נמוכים ביחס למגיפות ההם, הגאווה של 'כוחי ועוצם ידי' שנופלת, זה המשבר הגדול ביותר, שאז לא היה. בכל העולם הייתה גאווה רפואית, וכן טכנולוגית – בפרט בסין, והנגיף שבר זאת.

 

ב.  בשנת תשס"ב הייתה מגיפה בשם 'סארס' שמתו בה הרבה אנשים, ולפתע היא נעלמה. נקווה שגם מגיפה זו תיעלם. הצורה הזו של מגיפה שנעלמת פתאום מתאימה למה שאמרה התורה 'ורפוא ירפא', שהכול בא מאת ה', ורק נתן הוא רשות לרופא לרפאות, אבל הרפואה בפועל באה ממנו, ולפעמים ללא התערבות רופא כלל.

ועל זה אפשר לומר כעין דברי המשנה – וכי קורונה ממית וקורונה מחייה? אלא שהכול בא מאת ה'.

-השוני בין נגיף הקורונה לשפעת שגם בה נפגעו ומתו אנשים רבים. שבנגיף הקורונה ההדבקה מהירה, ואין חיסונים. והלשון בעיתונות היא שממתינים שהגוף יחסן את עצמו. אין לרופאים מה לעשות – ממש מחכים לסיעתא דשמייא. מאין יבוא עזרי – שהמצב הוא 'אין' אז יבוא עזרי.

 

ג.  במדינה שלנו אסרו להיות יותר מעשרה ביחד, וזה באמת מובן ונצרך. אולם מה שמקומם הוא שלספורט הם כן התירו להיות עד ארבעים איש. וכן בצבא לא הקפידו על אכילה יחד, ואין הכבדה כמו שמבקשים על בתי כנסיות. אמנם אנו צריכים להחמיר אבל ההבדל קשה ולא נכון.

ד.  בתפילת ראש השנה ביקשנו תן פחדך. תמיד מנקרת השאלה איך אפשר להטיל פחד על כל העולם, ובאיזו צורה זה להתבצע? עכשיו אנחנו מבינים!

–והביאנו לציון עירך ברינה. גם את זה ביקשנו בראש השנה. אנחנו יודעים על הרבה עשירים שבאים לארץ במטוסים פרטיים לבידוד, כי מרגישים שזה יותר בטוח, ויש כאן איזה שייכות ל'והביאנו לציון עירך'. אבל עדיין אין זה ברינה.

ה.  מופיע בקדמונים שכשיש מגיפה מחתנים יתום ויתומה בבית החיים. ויש חולקים שזה לועג לרש כמו תפילין בבית הקברות שאסור, ואפי' בריחוק ד' אמות מהקבר.

ו.  בגמ' במס' סנהדרין [דף ס"ג ע"ב] מובא שאליהו מצא תינוק מטפח באשפה ולא היה מוכן לומר אפי' שמע ישראל. ועל זה אמר אליהו חבל שלא לימדו אביו. בימינו תופעה זו מצויה, אפי' ראש הממשלה כשדיבר הזכיר כמה פעמים בעזרת ה', והמראיין אמר לו שלא יגיד את זה כי יש פתרון במכון וייצמן, והוא התעקש שגם מכון וייצמן צריך להתפלל. ועל זה נאמר חבל שלא לימדו אביו.

ז.  כדאי לדעת שאת הזמן הנוכחי ניתן לנצל לעלייה רוחנית. כי לפעמים יש אפשרות לתפילה ביישוב הדעת בבית יותר מבבית הכנסת. כמו כן מתחנכים שאפשר להתחתן בצניעות יותר וללא פרסומת והוצאות מיותרות.

ח.  לסיכום: יש לנו שתי בעיות: 1. בעיה עולמית – חולי של הנגיף. שהוא בבחינת 'ספק' כי לא בהכרח שנדבקים. ועל מצב גרוע זה צריך להתגבר, וכמו שאדם צריך לברך על דבר רע ולהתמודד אתו. 2. הבעיה השנייה – ביטול תורה. הפסקת הכוללים. זה כבר 'ודאי' ולא ספק,  וזה הפסד ממש ושייך אלינו. וזוהי הבעיה המרכזית שלנו.

 

חלק ב'

לקחי מוסר מהמציאות של שעת מגיפה:

א. על הבעיה הבריאותית נוכל להשתמש בפסוק 'כי תצא למלחמה… לא תירא מהם'. והיינו לא לירוא ולא לפחד. וידוע מה שאומרים שאחרי פרשת כי תבוא שהיא פרשת הקללות, יש את פרשת נצבים, שהיא פרשת התשובה והגאולה. וכמו שאמרו חז"ל שלאחר ששמעו את פרשת כי תבוא היו פניהם זעומות, ומשה ניחם אותם בפרשת נצבים.

אבל המצב הרוחני שהפסדנו – על זה צריך לתת את הדעת.

-ובאמת בהפטרה של שבת הגדול נאמר 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים ואשר לא עבדו'. ושואלת הגמרא שהיינו הך. ומתרצת הגמרא שזה שני צדיקים, ואינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחת. וההסבר לכך הוא: שמאה זה מספר שלם ויתכן שיש כאן איזה עניין בלימוד במספר זה דווקא, אבל מאה ואחד, שהוא מוסיף עוד אחד שזה מעבר – זה נקרא כבר מסירות נפש ועובד אלוקים.

כעת יש בין הזמנים ארוך, וכדי להיות בקטגוריה של עובד אלוקים, נצטרך לנצל ולעשות מעשים אפי' שקשה. וזוהי ההזדמנות שלנו, שהרי יש הבדל בין שעת שלום לשעת מלחמה. החפץ חיים אומר שכל דבר וכל פעולה רוחנית חשובה בימינו יותר מבדורות עברו כיון שיש ירידת הדורות. וכמו כן יש לומר שבשעת מלחמה יש יותר זכויות משעת שלום.

-במשלי פרק ט"ו פסוק כ"ד אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. היום אדם צריך לנצל את התקופה עם הניסיונות, ואם אינו מנצל את התקופה, אז הוא יורד.

וכתוב בפסוק 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו'. והכוונה של העניין הזה: שאנשים טועים היום בהבנת המצב, וחווים לא בדרך נכונה את התקופה. וכמו שכתוב בהתחלה חזקו עלי דבריכם ואמרתם מה נדברנו עליך, והם תמהים וכי אנחנו לא בסדר, ושווא עבוד אלוקים ושמרנו משמרתו. ועוד אנו רואים את הרשעים מצליחים רשע וטוב לו.

והתשובה לכל זה, 'אז נדברו יראי ה' – עונה הקב"ה שמעתי את הדברים וציוויתי לכתוב בספר זיכרון ושבתם וראיתם, אני חומל עליכם ליום שתראו ההבדל בין צדיק לרשע.

ועיין בנביא צפניה [פ"ג פסוק ו'] ששם כתוב על הבעיות שיהיו לגויים. ובפסוק ז' כתוב אמרתי אך תראי אותי תיקחו מוסר. זה כדי שניקח אנחנו מוסר.

וכן מבואר ברמב"ם [תענית פ"א הלכה א' ב' ג'] שיש להתפלל לזעוק ולחזור בתשובה בשעת מצוקה.

ונוסיף את דברי הרמב"ם [יסודי התורה פרק ב' הלכה ב']. ואיזוהי הדרך לאהבתו ויראתו. שיתבונן אדם במעשיו הגדולים ויראה חכמתו שאין קץ. ומופיע במזמור שיר ליום השבת – מה גדלו מעשיך ה'. והיום נוכל לומר 'מה קטנו נפלאותיך ה'. יצור כזה קטן עוצר את כל העולם.

ובקהלת כתוב 'והאלוקים עשה שיראו מלפניו'. ואומר חובת הלבבות שער הייחוד, שהאדם יגיע לעבודת ה' מתוך העולם, ולכן כתוב בראשית ברא אלוקים ולא אלוקים ברא בראשית. והכוונה שתסתכל על הבריאה ותגיע לאלוקים.

סיכום ביניים: לוט אמר שהוא מכניס את האורחים ומגן עליהם 'כי על כן באו בצל קורתי'. וכך אמר החפץ חיים לבחורי הישיבות במלחמת העולם הראשונה, תלמדו טוב ולא יגייסו אותכם. וזה מה שאומר הילקוט שמעוני על הפסוק 'בך בטחתי'. ובגמרא במס' ב"מ [דף פ"ה] שהיה עגל שעמד לשחיטה והסתתר בבגדו של רבי. והוציאו רבי לשחיטה, והצטער על כך כל ימיו על הרעיון ש'באו בצל קורתי', שכיון שבא להסתתר תחתי היה עלי להצילו.

זה מה שצריך לעשות כעת – להיות בבחינת 'באו בצל קורתי' של הקב"ה.

 

ב. איך נבוא בצל קורתו של הקב"ה – מה לעשות בפועל?

התשובה לכך היא ע"י כוח התורה וכוח התפילה.

כח התורה:

אנו מוצאים בכמה מקומות על הכוח הגדול של התורה, כלפי הרבה נושאים וכן כלפי הצלה ממגיפה וכדו'.

–עיין בגמרא בכתובות [דף ע"ז ע"ב] שהייתה מגפת בני ראתן, והאמוראים התרחקו מהם,. ואילו ריב"ל אמר שעם תורה אפשר להישאר בקרבתם ולא להינזק.

וכן בגמרא בשבת [דף פ"ז] שמשה לא יכל להתמודד עם המלאכים, וענה לו הקב"ה אחוז בכיסא כבודי וענה להם תשובה. והיינו בכוח התורה.

–ובגמ' בסנהדרין [דף ק"ד ע"ב] שרצו לכתוב במשנה שלשלמה אין חלק לעולם הבא, ובא דוד בחלום ולא השגיחו בו, ויצתה בת קול ועל זה אמרו שתורה לא בשמים, ולא השגיחו בבת קול. גם כאן רואים את כוח התורה שמועיל כנגד דברים גדולים כאלו.

–בגמ' במסכת בבא קמא [דף נ' ע"א], חנינא בן דוסא כששמע שהבת של נחוניא חופר בורות נפלה, אמר שהילדה תצא בשלום, כי לא יתכן שבמצווה שהאב עושה שהוא חופר בורות לרגל תיפול ביתו. רואים גם כאן את הכוח של התורה שידע לומר בביטחון על פי תורתו.

–עוד מקום נפלא שמוצאים את כוח התורה והשפעתו על הטבע והמציאות הוא במחלוקת של השולחן ערוך והרמ"א על סוג של טריפה בבעלי חיים ובני אדם אם נקרא במצב כזה טריפה או לא. וההכרעה לאדם שהיה כזה הייתה, שיגור במקום של הבית יוסף [השולחן ערוך] ויחיה, כי אם יגור באשכנז הרי הוא עלול למות כיון שבארצות אשכנז הפוסק הוא הרמ"א והוא הרי פוסק שמצב זה נחשב כטריפה.

–עיין עוד בגמרא במסכת בבא מציעא [דף נ"ט] לגבי מחלוקת ר"א ור"י לגבי תורה לא בשמים.

–כל העולם נגוע בנגיף. ללמדנו את דברי הרש"י בפרשת וישב, שהפחמי נכנס עם פשתן ופחד האדם מהפשתן הגדול שלו. ועל זה כתוב שניצוץ אחד מכלה את הכל. כל העולם הזה הוא רק אויר ופשתן. וניצוץ אחד של התורה מכלה הכל.

כח התפילה:

כוח התפילה הוא כוח אדיר בפני עצמו כמו שנראה, אבל כשהתפילה על ידי מי שיש לו גם את כוח התורה הרי שהיא מתקבלת ביותר. וכמו שמצינו אצל חוני המעגל בתפילת גשם שיכל לקבוע דברים בכוח תורתו. וכל סיפורי הצדיקים באלפיהם, מלמדים זאת.

–וסמך לזה הוא מה שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. מי שיש לו אמת – תורה, ה' קרוב אליו יותר.

–ובגמ' בברכות [דף ל"ד ע"ב] ריב"ז ביקש מרבי חנינא שיתפלל על בנו שחלה כיוון שהוא כעבד לפני ה', שהוא מיצר ובוכה, ומתקיים בו העניין של תפילה לעני.

-משה כדי להיכנס לארץ, התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות, ועל זה אומר לו הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד, כי אם היה מתפלל היה חייב הקב"ה לקבל תפילתו. זהו כוח של התפילה!

-ואפי' בסתם אנשים ואפי' שפלים, מצאנו את כוח התפילה, שהרי רוצח בעיר מקלט יש לו כוח להתפלל שהכהן ימות, עד כדי כך שהאמהות של הכוהנים היו דואגות לכך שלא יתפללו.

-וכן הולכי דרכים יכולים להתפלל שלא ירד גשם, ואז צריך את תפילת הכהן גדול ביום כיפור כנגד.

-ואפי' תפילת רשעים כמו דתן ואבירם מתקבלת, שהרי אמר משה אל תפן אל מנחתם, ומשמע שהיה משה צריך לבקש מה' שלא יקבל תפילתם.

ולמרות שאנו מדברים על כוח התורה וכוח התפילה עדיין צריך להיזהר כי התורה כתבה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, ולכך אין לזלזל כלל בגדרי הזהירות.

ומעניין שהמקום היחידי שהתורה כותבת את המילה 'מאוד' הוא במצווה הזו של ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

–ור"ע בברכות [דף ס"א ע"ב] שלא נכנס לבית והקהיל קהילות ברבים. צריך לומר שר"ע שאני, שאצלו החיים שתורה היא רק ברבים. וכמו כן הלל בשלג לא הרגיש את השלג מעליו כי חייו היו בתורה.

–ובגמרא בערכין [דף כ"ה] שתפילת ר"ע מתקבלת על גשם כיון שיש בו ענווה.

ג. מאה ברכות: דבר נוסף שתיקנו חז"ל להינצל ממגיפה הוא הנושא של 'מאה ברכות'. בתהילים [פרק ט' פסוק י"א] 'ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'. יודעי שמך –  מתאים למאה ברכות, כי הברכות של פוקח עוורים ומתיר אסורים הם עצמם שמותיו של הקב"ה, שהרי אנו קוראים לקב"ה בתארים הללו 'פוקח עוורים' ו'מתיר אסורים'. וממילא ביאור הפסוק הוא, ויבטחו – אלו שיודעי שמך – שיודעים הברכות – כי לא עזבת דורשיך ה'.

–ועיין עוד [פרק צ"א] בתהילים, שבסוף הפרק כתוב 'אשגבהו כי ידע שמי' והיינו שיודעים את שם ה' אז זה צורה שהקב"ה מציל אותנו.

-ובבעל הטורים בפרשת פקודי אומר שהמאה ברכות כנגד מאה אדנים, לומר שכמו שהאדנים מעמידים את המשכן כך המאה ברכות מעמידות את האדם בבריאות והצלחה. ובברכות שלשת התפילות לבד יש שישים ברכות ולכך כדאי שבעידן ריתחא גם נשים תתפללנה שלש תפילות ויאמרו בלא נדר.

ד. לקט הערות והארות על המצב:

1. במכת ברד כתוב, הירא את דבר הניס את עבדיו אל הבתים. יש כאן רמז למצב שלנו. שיש משבר כלכלי בכל המובנים, אבל יש כסף שאינו בא לשימוש כיון שאין אמון ואין למי לתת, ולכן כל אחד מניס את מקנהו לבית. ויש בזה מידה כנגד מידה שעד עכשיו האמינו בכוחי ועוצם ידי, וכעת האמון בכוח האנשים והצלחותיהם יורד, ואי אפשר שוב לסמוך על אנשים מבחוץ.
2. בחומש דברים [פכ"ח פסוק מ"ט] 'חלאים רעים ונאמנים'. למחלות יש שליחות, עיין ישעיהו [פרק מ"ב פסוק כ"ב] שצריך לשים לב אליהם.
3. בגמ' בברכות [דף ו'] אמר רבי אבא בנימין אם היה ניתן רשות לעין לראות, אין כל ברייה יכולה לעמוד מפני המזיקין. באמת ישנם המון חיידקים ונגיפים [ולאו דווקא יצורים רוחניים] וכעת כל המזיקים יצאו החוצה, בצורת קורונה.
4. רופא חולי עמו ישראל. לישראל יש רפואה לא לפי גדרי הטבע ולא לפי כללי הסטטיסטיקה, מה שאין כן לאומות העולם זה לפי כללי הטבע.

-אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה. אל מלך – יכול לתת חנינה.

–ובאמת ברוך השם שהמוות מהנגיף הרבה פחות חמור מחו"ל.

5. הרב שך היה אומר שכתוב מאריך אפיה וגבי דיליה. ה' מאריך אף, אבל יש מצבים וזמנים של חולשה רוחנית ומתמלאת הסיאה, ואז גבי דיליה. ובפרט היום עם האנטישמיות, והבעיות בכשרות, שבת, ופריצות.

–עיין מנחות דף מ"א אע"פ שציצית ללא ארבע כנפות אין חובה ללבוש אבל ב'עידן ריתחא' חייב ללבוש. יתכן שכעת זהו זמן הריתחא.

–החפץ חיים וכן הרב שטיינמן שכבו על הארץ בזמן מלחמה כמו שמשה רבינו ישב על האבן בשעת מלחמה.

6. עיין בטור בשמות, [פרק י "ב פסוק ח'] שנתן רמז שבגאולה האחרונה לא יוכלו לצאת מהבית.
7. עיין שבת [דף פ"ט ע"א] שעל ידי קטורת אפשר לעצור את המגיפה, כמו שעצרה אהרן. ובזוהר פ' וירא, שיש סגולה באמירת הקטורת. אבל כתוב שם שלא מספיקה רק אמירה אלא צריך גם חזרה בתשובה.
8. במשלי [פרק י"ח פסוק י"ד] כתוב 'רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה'. ומבאר המצודת דוד, שרוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף, כי היא מנהגת את הגוף בבריאותו, אבל אם הרוח נכאה וחלשה אין הגוף נושא אותה להחזיקה. וגם בדברי הרלב"ג מבואר שכשיש לו רוח גם הגוף יהיה בריא, כי החומר מונהג מהשכל ולא מנהיג את השכל.

ולכן עם אמונה ויר"ש יותר קל לנו לעבור את המחלה.