עקבתא דמשיחא

מאמר שני לקורונה

 

א.  במצב של עכשיו נראה לכולם שהגיעו 'ימות המשיח'. עיין סנהדרין [צ"ז ע"א] שמבוארים כמה דברים לפני בוא המשיח:

'אין בן דוד בא עד שתהפך המלכות למינות'. הגאווה של העולם הזה והכוחי ועוצם ידי של פיתוח האדם – יצר מינות מוחלטת. עיין ישעיהו [פ"ב].

'עד שתכלה פרוטה מן הכיס'. הבנקים סגורים, אין כסף. האבטלה הגיעה לקרוב למיליון דורשי אבטלה. המשק מובטל. העולם נעצר. ואיננו יודעים איך נוכל לעבור את הפסח על חובותיו.

'בית הועד יהיה לזנות'. מבטלים שמחת בית השואבה בגלל אי הפרדה.

'הגליל יחרב' – כולו ערבים.

'אנשי הגבול יסובבו מגבול לגבול'. מהפצצות מעזה, ומפיגועים.

'חכמת סופרים תסרח'. אנטישמיות פנימית.

'פני הדור כפני הכלב'.  פולטיקה זולה.

'האמת נעדרת'. הרי כל זה מרשם לתקופתו של משיח.

המדינה קורסת. אפי' ראש הממשלה מדבר על 'בעזרת ה'.

בחירות שלש פעמים ולא מצליחים לעשות ממשלה כבר יותר משנה וחצי.

-אמנם הגויים נותנים כבוד ליהודים כמו נשיא ארה"ב.

עיין מלבי"ם [ירמיהו פרק ל"א פסוק ו'] שבאחרית הימים, עם ישראל יהיו בראש הגויים, והגויים יתנו להם כבוד תחת שהיו תחילה נבזים ושפלים.

השמחה הזו תהיה רק ל'יעקב' הפחותים שבהם. אבל 'ישראל' הגדולים הם ירצו שישב ה' את שיבת ציון, והם יאמרו הושע ה' את עמך ישראל.

ב.  אנחנו צריכים מאוד לפחד מתקופת משיח. כמו שנא' 'וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ', ויש מפרשים שזהו דור של משיח.

שלש סיבות לעניין הפחד:

• חבלי משיח – שצריכים להיות קודם. כמו האמוראים שאמרו ייתי ולא אחמיניה, מכח הצרות שיהיו באותה שעה.

אמנם, יתכן שהתקיים דבר זה בשואה.

• אם יבוא משיח, נהיה כמו אינם מצווים ועושים, כיון שלא תהיה לנו 'עבודה', שהרי יהיה מצב כמו בהר סיני, שראו את השגחתו של הקב"ה ואמרו נעשה ונשמע ונחשב כאילו קיבלו את התורה בכפייה.

העבודה שלנו היא רק בעמל. ואם יבוא משיח, יהיה קצת יצה"ר ועבודה, אבל יהיה פחות.

• האם אנחנו ראויים לקבלו? הוא יגלה עוונותינו ומצוותינו שהם לא כל כך מובחרות. כמו שנא' לדוד ה' אורי וישעי שר"ה הוא אור – שמגלים בפנס את העבירות והמצוות.

 

בפרט שנכנסנו לחודש ניסן שהוא חודש הגאולה.

 

 

 

ג.  מה תפקידנו בעת כזאת?

כתוב בגמ' מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח – יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

 

הדבר הראשון הוא יעסוק בת"ת: פתאום סגרו לנו את הישיבות ואת למודי התורה. הרי גדולי ישראל פחדו מבין הזמנים בגלל שבני התורה לא לומדים.

 

אמנם יכולים ללמוד בבית כמו שהרב שך אמר שהגמ' זה החברותא שלו. אבל בברכות [דף ס"א ע"ב] עם הסיפור של השועל והדגים אצל רבי עקיבא, שהוא לא רצה ללמוד ביחיד אלא ברבים, ועל זה מסר נפש.

 

ומבחינה פרקטית קשה ללמוד בבית לבד.

 

מה נוראים דברי הרמב"ם בסוף פירוש המשניות במס' ברכות על הפסוק 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' שכשהקב"ה רוצה להעניש [עת לעשות לה'] הרי הוא גורם שתתבטל התורה [הפרו תורתך] ואז אין את ההגנה של ת"ת, ואפשר להעניש, ח"ו.

 

עיין מסכת חגיגה דך ה' ע"ב שהקב"ה בוכה על ביטול תורה.

 

הדבר השני הוא לעסוק בגמילות חסדים: ומה נורא כיום, שכל החיים הם איך 'לא להיפגש'. איך להיפרד ולהתבודד. אם כתוב שאתם קרויים אדם, ויש בזה גם את המשמעות שאנו אחד, כעת ההוראה היא להיפרד ולא להיות אחד.

 

דבר שלישי: ישנו מכתב של החפץ חיים בשנת תרע"ד שכתב על תפילה בציבור והמשתמע מזה. והיום איננו יכולים להיות בציבור. וכן תפילותינו בלא כוונה.

 

ד.  לא נותר לנו אלא להשתמש במה שידוע שגם תפילות פסולות אינם מתבטלות אלא ממתינות לתפילה אחת עם כוונה, שתעלה אתה את כלל התפילות הפסולות גם כן.

 

עיין תהלים פרק פ"ז פסוק ו'. 'השם יספור בכתוב עמים ויולד שם סלע'.

 

והכוונה בזה, שהקב"ה כותב את המצוות שלנו. האיך כותבם, באותיות או מספרים? התשובה: שכותבם במספרים. והנפקא מינה בזה, שבמספרים ישנה גם הסיפרה '0' ואילו באותיות אין דבר כזה.

 

ללמדך שגם התפילות שלא בכוונה נחשבות ונספרות כסיפרה 0 – וממתינים לתפילה טובה שיש בו מספר 1 ואז כל האפסים מקבלים משמעות…

 

וזה ההסבר בפסוק: הוא כותב את המצוות בכתב של עמים- דהיינו במספרים. ובזה גורר את התפילות הפסולות.

 

לכן:

לימוד בכל מצב – זה הנסיון שלנו.

תפילה גם פסולה – זה המצב שלנו, בלא כוונה ובלא מנין.

 

ה.  ועל כל זה נאמר 'לא תוכל לראות את פני וראית את אחורי'. אנחנו לא מבינים מה קורה, ומחכים לראות מה יהיה.

 

-עיין סנהדרין שמשיח בא בהיסח הדעת.

מי חשב לפני חודשיים על המצב כמו שהוא היום.

 

כתוב בסנהדרין [דף ק"ח ע"א] שהמבול היה מכוח קלקול שנבע מטובה הרבה שהייתה להם. ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך. וגם אנחנו בעולם הזה, הייתה לנו כל כך הצלחה – ושכחת את ה' אלוקיך. הנביא אומר התשכח אישה עולה, גם אנוכי לא אשכחך. ואילו היום שוכחים ילדים במכוניות. בהכרח שזה מרוב טובה שיש לנו, ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך וגם את ילדיך…

 

נחכה ונתפלל ונדע שה'קורונה' לא ממית ולא מחיה, אלא 'ורפא ירפא'. הקב"ה הוא שקובע מה מרפא ומה לא.

 

 

נסכם: מבואר בגמ' [סנהדרין, דף צ"ח] שמשיח בא, בדור שכולו זכאי או כולו חייב. וביאר הגאון מוילנא, שלא המכוון לכל הדור ממש, אלא שאין מצב אמצעי, ומי שזכאי – זכאי לגמרי, ומי שחייב – חייב לגמרי.

 

-עיין בפירוש אור החיים בבראשית [פרק מ"ט פסוק י"א] שכותב שאם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא 'יין' דהיינו בני תורה [שיין משול לתורה] – תהיה הגאולה באמצעות הגלות, ע"י האומות, וכדאי' בסנהדרין צ"ו ע"ב.

 

ומבואר בדבריו, שהגאולה תהיה בכל מצב, רק זוהי מלאכה קשה. ורק אם תהיה הגאולה ע"י תורה אז תהיה המלאכה קלה. ועיין מה שפי' על המילים 'כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה'.

 

אלו הדברים שצריכים לתת את הדעת עליהם בזמן זה.

 

 

כמה ידיעות חשובות:

-בילקוט שמעוני על התנ"ך תתקע"ב: אמר רבי אבא בכל עושה ה' שליחותו, כגון נחש, עקרב, צרעה, ויתוש. וכמו אצל טיטוס.

 

–כתוב בחז"ל לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, לא הצרה גורמת תפילה אלא התפילה גורמת לצרה – כדי שיתפללו. שנאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא.

 

-עיין מדרש רבה על בשלח – ופרעה הקריב. הקריב את ישראל לתשובה שעל ידו צעקו.

 

-קול רנה וישועה באוהלי צדיקים. – הכוונה שהתורה והתפילה זה עצמו גורם לישועה.

 

-עיין רמב"ם מלכים פי"א ה"ג והלכה ד.