הרב ירחמיאל קראם

האור החיים הקדוש:

חידושי האור החיים מחמשת חומשי התורה:

ספר בראשית:

בפרשת ויחי פרק מ"ט פסוק י"א:

"כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו".

האור החיים: "אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצאו יין- הכוונה לתורה- לא יהיו בנו בני תורה,  תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות שיצרון האומות לישראל."

סנהדרין דף צ"ו: אם יגיע הקץ ולא תהיה לישראל זכות להגאל, יעמיד להם מלך קשה כהמן. וזו הכוונה בפסוק שהזכרנו: ההבדל בין הגאולה באמצעות התורה או ע"י עול הגלויות.

כבס ביין- התורה, ובדם ענבים- הצרות.

ספר שמות:

פרשת בשלח פסוק כ"ז:

וישב הים לפנות בוקר לאיתנו."

חז"ל: לתנאו. הים נבקע בהכאת משה כי זהו התנאי שהתנו אתו בבריאתו.

שואל האור החיים: מלשון חז"ל משמע שרק בגלל התנאי נחלק הים, ולא רצה להיחלק. והרי הרבה ניסים נעשו מעל דרך הטבע ללא תנאי. כגון: יהושוע בנהר הירדן.

תירוץ האור החיים:

אחרי מתן תורה כל הבריאה כפופה לתורה. ממילא אם רבנים וצדיקים רוצים לשנות טבע- יש בכוחם. אבל משה קדם לתורה, ולכן לא הייתה ההחלקות אלא מכוח התנאי.

פרשת כי תישא, פרק ל"ג פסוק צ"ז:

משה מצווה לבני לוי: " הרגו איש את אחיו איש את רעהו ואיש את קרובו."

שואל האור החיים: האם המילה "קרובו" לא מובנת מאליה אחרי המילה "אחיו"?

תירוץ: קרובו הכוונה קרוב בנשמתו. ידידו משורש הנשמה. לא דווקא קרוב משפחה.

בתרגום אונקלוס, שנכתב 2000 שנה לפני האור החיים, גם מופיע צידוק לכך.

תרגום הפסוק: "גבר ית אחהו, גבר ית חברי ואיניש את קרובו. "

דבר נפלא: כשמדובר על קרבה גשמית, אח וחבר, משתמש אונקלוס במילה "גבר". אך כשמדובר על קרבה רוחנית מכוח הנשמה, משתמשים בכינוי חשוב יותר: איניש.

ספר ויקרא, פרק י"ג פסוק ל"ז:

שואל האור החיים: יש גמרא בה נאמר שמשה רבינו ידע את כל התורה. אפילו מה שחידש תלמיד ותיק עתיד לחדש. לעומת זאת, נאמר שרבי עקיבא היה דורש מה שלא ידע אפילו משה! איך תתכן הסתירה?

תירוץ: ברור שאין חכם יכול לחדש חידוש שלא ידע משה, אך למשה נתנו בנפרד תורה שבכתב ושבע"פ. מה שלא נאמר לו, זה היכן רמוז בתורה שבכתב כל חלק מהתורה שבע"פ! וזה מה שחדש רבי עקיבא ומחדשים כל עמלי התורה. תורת כוהנים, ספרי ומדרשים שונים.

מדוע באמת לא נכתבה התורה שבע"פ? כדי שלא יוכלו הגויים לחקות ולסלף את התורה כמו שעשו הנוצרים בברית החדשה.

ספר במדבר, פרק כ"ג פסוק כ"א:

"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל."

האור החיים: "הצדיקים, אפילו כשעושים מצוות קשות, לא מרגישים בכך עמל. אדרבה, הם שמחים כאדם שמרויח ומשתעשע בשעשועים מרוב חשקו בתורה." – בשמחה, באהבה ובחשק גדול.

ספר דברים, פרק כ"ו פסוק י"א:

"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלוקיך".

האור החיים: "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה. ולא יחשב בעינם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם."

 

סיכום, מספר ויקרא, פרשת בחוקותי, פרק כ"ו פסוק א:

" אם בחוקותי תלכו."

אומר האור החיים 42 פירושים על כך. בפירוש ה-ט"ז מסביר: אסור לאדם ללכת, מבלי שיקדים דבר תורה." מכאן, שהתורה אינה רק לימוד בישיבה, אלא כל החיים, בכל הדרכים והמקומות.

לבן ישיבה, בין הזמנים חשוב יותר מעצם הזמן. מדוע? כי החופש הוא המבחן האמיתי בו ניתן לראות האם הוא באמת בן תורה אמיתי! שהתורה היא חלק מחייו! כמו בלימוד נהיגה- תיאוריה- וטסט. תיאוריה- ידיעה, טסט- ביצוע בשטח. הלוואי שנצליח לעמוד בקשיים גם בתקופת הקורונה- המבחן האמיתי.

סיפור מחיי האור החיים:

נפטר בגיל 47. גר בירושלים יום אחד. כל ימיו נדד בדרכים ולא היו לו ילדים. לפני מותו, נתן רשות לאשתו למכור את תפיליו כדי להתפרנס, בתנאי, שהקונה, בשעה שמתפלל עם התפילין, לא יסיח דעתו אפילו רגע אחד. איש עשיר, עולה מתורכיה, קנה את התפילין, ותמיד כשהניחם, הרגיש בתפילה רוממות והתעוררות מיוחדת. פעם אחת, באמצע התפילה נכנס עוזרו הגוי ובשר לו על הצעה לעסקה טובה. העשיר לא רצה לענות באמצע התפיל, אך העוזר בקש שרק יסמן בידו אם מסכים לעסקה. העשיר סמן, ומאותו רגע, הרגיש איך בבת אחת יורד ערך התפילין וקדושתם. הוא הצטער ורצה לבודקן, אך כשפתחן- הן היו ריקות ללא פרשיות!

 

זכה האור החיים שגם החסידים וגם הספרדים לומדים את ספרו בכל שבת, וזכה גם להקרא "האור החיים הקדוש."

בחייו קרב מאד את הציבור, והרב אלבז הקים ישיבת קירוב על שמו ומכוחו.

יהיו הדברים הללו לזכרו ולעילוי נשמתו.