בפ' קורח אנו מוצאים הבדל גדול בין מתנות כהונה למתנות לוויה.
מתנות כהונה:
בכל מתנות כהונה כתוב שהנתינה היא לה'. והכוהנים זוכים משולחן גבוה. לכן כל מתנות כהונה אסורים לזרים.
היסוד הוא שמתנות כהונה מופיע בתור 'ראשית' התבואה וראשית הביכורים. וגם הבן בכור הוא גם ה'ראשית' וכל זה כדי שהאדם יזכור שכל דבר שבא לו בסיעתא דשמייא, צריך לתת כל שהוא לה'.
מתנות לוויה:
כל מתנות לוויים זה משכורת. כיון שהלוי משרת את הציבור והוא אינו מקבל נחלה לעבוד לכן הציבור מצווה לפרנס אותו. ולכן מעשר ראשון מותר לישראל ואינו דומה למתנות כהונה.
ולכן ביאר הרמב"ן בפרשת במדבר מדוע הלווים היו המועטים שבשבטים, ותי' הרמב"ן שכיון שעל ריבוי וילודה כתוב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ , הלויים לא היו במצרים ולכן לא התרבו.
אולם הסבר זה טוב למצרים ולא למדבר, ומדוע במדבר לא התרבו הלוויים?
כתב הרמב"ן היות ועמ"י צריכים לפרנס את הלוויים כדי שלא יהיה להם טרחה, יצא ששבט לוי יהיה שבט קטן, ואיננו צריכים לשלם עליהם אוכל רב.
והאמת שזה גם כן מוסיף ללוויים, עניין של בטחון שאינם עובדים, וסומכים על עבודת בני ישראל. ואע"פ שיש לעם ישראל אפשרות להיפטר מדין מעשרות על ידי שהם לא יכניסו את התבואה שיראו פני הבית וזה הם יכולים לעשות בהיתר, וא"כ האיך יוכלו הלוויים לסמוך על פרנסה כזו? גם לזה יש מטרה שהלוויים לא יתנהגו בגאווה כי הם מבינים שהם צריכים להעריך את עמ"י שהם נותנים להם את פרנסתם הרי שזה יוצר ענווה וצניעות.
פדיון הבן:
בסוף פרשת בא, כתוב שבן ראשון שהוא הבכור קיבל קדושה כיון שהוא ניצל ממכת בכורות, והוא כאילו רכוש של הקב"ה, ונותן ה' את פדיון הקדושה לכהן.
בנוסף, נוצר קידוש ה' על ידי הבכורות שניצלו, וזה ג"כ סיבה לתת לבורות זכות ומצווה למי שעשה קידוש ה', ולכן נותנים את פדיונם לכהן.
הסיבה שרק לאחר ל' יום. כיון שעד שלושים יום הוא ספק נפל ואי אפשר לקיים מתנה על ספק. ואע"פ שגם על ברית מילה שהוא אחרי שמונה ימים גם שם כתוב את העניין שלאחר שמונה ימים אינו נפל, ולכן אפשר לעשות לו ברית. הסיבה שבברית שמונה ימים ובפדיון הבן שלושים יום, כתב החתם סופר שבעצם מבחינה רפואית רוב הילדים אינם נפל, אבל יש מיעוט שאולי בחשש נפל, ועל זה אנו אומרים שומר מצווה לא ידע דבר רע. ואם כן רוב הילדים בשמונה ימים אינם נפל. אבל בישראל שהבכור או אביו צריך לשלם כסף, שם אין הולכים בממון אחר הרוב.
מסופר על הגר"ח קניבסקי שליט"א שענה על שאלות, הקדים תשובות לכוהנים משום וקדשתו שכך הם יקבלו את זה קודם
יש לעיין אם שייך וקדשתו כשזה לא בפני הכהן עיין חפץ חיים עשין ט' שדן בזה
שמירת מקום המקדש ע"י כוהנים
בטעם המצווה כתב בספר החינוך פרשת קרח מצווה שפ"ח משרשי המצווה מה שכבר כתבתי כמה פעמים, כי בכבוד הבית סיבה לתת מוראו אל לב בני אדם, ובבואנו שם לבקש תחינה וסליחה מאת אדון הכול יתרככו הלבבות אל התשובה במהרה, וכעניין שאמרנו בארוכה בסדר ואתה תצווה [מצוה צ"ח]. ומכבודו של בית הוא למנות עליו שומרין כדרך המלכים הגדולים אשר בארץ שיעשו כן. וכמו שבא במכילתא אינו דומה וכו', כמו שכתוב בסמוך.
דעת החינוך שבזמן הזה לא נוהג מצוות שמירה כיוון שבית המקדש לא קיים
ולכאו' זה תלוי בטעם דין השמירה ולפי החינוך שהוא לכבדו ולפארו מובן שלא נוהג בזה"ז.
ברמב"ם בית הבחירה ז' כ' שאע"פ שביהמ"ק קיים צריך לנהוג ביראה ולפי"ז יש לדון שיהיה חיוב שמירה אף אם הטעם הוא לכבדו ולפארו ואולי יש לחלק בין יראה שנוהגת בזה"ז לבין דין כבוד ותפארת שלא נוהג.
הרמב"ם במורה נבוכים כ' עוד טעם לשמירה והוא למנוע כניסת זרים וטמאים.
עיין אבני נזר יו"ד תמ"ט כ' שאע"פ שמצד מורא מקדש היה שייך לחייב גם בזה"ז כ"ש לטעם של זרים וטמאים, אבל הוא תלוי בפעולה אצל הסולטן וכ' שאף אם לא ימנע גויים להיכנס מ"מ אם אפשר למנוע זרים וטמאים יש להשתדל אצלו
עוד דן האבני נזר אם שמירה צריכה בגדי כהונה, ומצינו בראשונים שילדים כוהנים שומרים ומזה נראה שלאו עבודה היא.
וכ' האבני נזר שברמב"ם משמע שזה עבודה ואם זה עבודה יתכן שהיא צריכה בגדי כהונה והיום לא שייך בגדי כהונה ועוד כ' לדון בדין שמירת הלוויים שאי אפשר לעשותה היום דאין חזקה של לוויים מוכחת ועוד שמשורר ששיער חייב מיתה ואין בידינו היום לדעת מי הוא משורר ומי הוא שוער.
פדיון פטר חמור
כתוב בתורה לפדות בהמה טמאה אבל זה נוהג רק בחמור וזכו לזה משום שסייעו לישראל לסחוב את ממונם ובגלל שזכו לסייע במצווה נאסרו בהנאה עד שיפדו אותם.
בדומה לזה מצינו שבשכר ששתקו הכלבים משליכים להם בשר נבילה.
אף שלא שייך שכר אצל בעלי חיים, שייך אצלם גמול. שכל מעשה טוב יש בו גמול. וכמו שכשנפל סלע מידו וזכה בו עני מקבל שכר אף שלא עשה מעשה וכמו שמצינו הכרת הטוב בדומם.
הפרשת חלה
יש כמה הערות במצוות הפרשת חלה.
יש לעיין למה מתנות כהונה מוזכרות לעיל ובחלה המתינו עד קורח.
חלה חייבים מיד בבואכם ושאר מתנות אחר כיבוש וחילוק ויל"ע מדוע חלה שונה.
תרומות ומעשרות הם מהתבואה וחלה היא מהלחם, ויש לשאול מתבואה יש לקחת מסים אבל מלחם שנמצא גם אצל העני למה לוקחים, ועוד שכבר לקחו מזה מס בהיותה תבואה ומדוע לוקחים מס נוסף ובפרט שזה לחם שמקובל שאין עליו מסים.
ביחזקאל מ"ד ל כתוב "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך" טעם הפרשת חלה הוא לא מס כמו תרומות ומעשרות אלא בשביל שיהיה ברכה בבית, שתרומות ומעשרות שייכים בעשירים שיש להם כסף ותבואה ומתקיים בהם עשר בשביל שתתעשר, ועני שאין לו כסף חסר לו ברכה ולכן נתנו לו להפריש מהדבר שוודאי יש לו וזה לחם, ויש לדמות את זה לביטוח רפואי שכולם צריכים אותו.
ולכן התחייבו בזה מיד בכניסתם וכולם חייבים בזה ואף שכבר הפרישו מזה כשזה היה תבואה, מכל מקום בהתחלה זה היה מס של עשירים ועכשיו זה ביטוח רפואי שגם עניים זקוקים לו.
ואולי לכן הפרשת חלה ניתנה לנשים כיוון שיש להם אחריות על הבית על ידם תגיע הברכה לבית, וגם בחו"ל תיקנו רבנן חלה בשביל להניח ברכה אל ביתך.
אהרן הכהן חיכה זמן רב לכפר על מה שנאמר "את העגל אשר עשה אהרן" וביום שנחנך המשכן שהוא כפרה על מעשה העגל מתו שני בניו וזה טרגדיה גדולה ומכל מקום "ויידום אהרן" ששתק ובשכר זה קיבל את פרשת שתויי יין
ובזה למדנו עניינה הגדול של השתיקה והאמונה שנלמדת מ'ויידום אהרן' וכן שהשכר בתורה על מעשים הוא דברי תורה שאהרן בזכות שתיקתו קיבל פרשה בתורה וכן מצינו אצל משה שהעונש אצלו הוא מחני נא מספרך שהוא השמטת שמו מפרשה בתורה