ביקור חולים
א] שלשה מקורות מצינו למצוות בקור חולים
בבא מציעא ל: והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה זה ביקור חולים
נדרים ל"ט: אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן התורה מנין? שנאמר בפר' קורח: אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם וגו'. מאי משמע? אמר רבא: אם כמות כל האדם ימותון אלה, שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרים אותן, מה הבריות אומרים? לא ה' שלחני לזה
סוטה דף יד ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים;
אף שהמקור הוא מפסוקים בתורה דעת הרמב"ם הלכות אבל פרק י"ד שהוא מדרבנן וז"ל מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.
דעת הבה"ג והרמב"ן שבקור חולים היא מצווה דאורייתא
ובקרית ספר כתב שם על הרמב"ם שעיקר מצוות גמילות חסדים ובכללה בקור חולים היא דאורייתא אלא שהפרטים הם מדרבנן וזה כוונת הרמב"ם
ב] שולחן ערוך יורה דעה הלכות בקור חולים של"ה ד'
אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום, מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בג' שעות אחרונות של יום, שאז מכביד עליו חליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים. (ז] וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצווה) (ב"י בשם הרמב"ן).
מבואר שמטרת הביקור להתפלל על החולה והביקור מעורר את המבקר להתפלל ובבוקר שהחולה מיקל עליו חוליו לא יתעורר להתפלל ובלילה החולה מותש ומתייאש ממנו ולא מתעורר.
היק' הגר"ח שמולביץ זצ"ל כיוון שיודע את הסיבה אם כן שיבוא בבוקר ויתעורר בתפילה ומתרץ ש"אדם יראה לעיניים" והוא פועל לפי מה שרואה ולכן רק כשפוגש אותו במצב שמעורר לתפילה תפילתו פועלת.
עוד עניין יש בביקור חולים כדי שהחולה יתעורר לחזור בתשובה ועל ידי שהמבקר אומר שהקב"ה ישלח לך רפואה שלימה זה מזכיר לו שהוא צריך לבקש מהקב"ה רפואה ולחזור בתשובה וזה הלשון ביקור חולים מלשון ביקורת שמבקר מעשיו וחוזר בתשובה.
עוד מטרה יש בביקור חולים הוא לדאוג לצרכי החולה ולראות אם צריך משהו לרפואתו ולשאר צרכיו.
ונפק"מ בין הטעמים, מחוסר הכרה, שאין כאן משום לעוררו לחזור בתשובה אך יש כאן את מטרת התפילה של המבקר וכן דאגה לצרכיו, עוד נפק"מ אם נמצא החולה בבית חולים ויש מי שידאג לרפואתו ובזה יש את העניין של תפילה ולעוררו לחזור בתשובה
דבר זה רמוז גם בדברי רש"י תחילת פרשת וירא "וירא אליו, לבקר את החולה, אמר ר' חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ודרש בשלומו" יש כאן כפל לשון "לבקר את החולה" ו"לדרוש בשלומו" רמוז כאן עניין הביקור שהוא התפילה ולעוררו לחזור בתשובה והדרישה בשלומו הוא הדאגה לצרכיו
ג] תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לט עמוד ב
אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן התורה מנין? שנאמר: אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם וגו'. מאי משמע? אמר רבא: אם כמות כל האדם ימותון אלה, שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרים אותן, מה הבריות אומרים? לא ה' שלחני לזה.
יש לתמוה מה עניין בקשת משה למצוות ביקור חולים ומדוע נרמזת כאן.
ונראה לבאר שאם יחלו כמו כל האדם ויהיה שייך אצלם ביקור חולים היינו ששייך אצלם חזרה בתשובה א"כ לא ה' שלחני שיש ממש בדברי קרח דתן ואבירם, ורק אם הם מופקעים מביקור חולים ולא שייך חזרה בתשובה א"כ ה' שלחני ואין מקום לדבריהם
ג] בבא מציעא דף ל עמוד ב
תני רב יוסף: והודעת להם – זה בית חייהם, את הדרך – זו גמילות חסדים, (אשר) ילכו – זה ביקור חולים, בה – זו קבורה, ואת המעשה – זה הדין, אשר יעשון – זו לפנים משורת הדין. אמר מר: (אשר) ילכו – זה ביקור חולים, היינו גמילות חסדים! – לא נצרכה אלא לבן גילו. דאמר מר: בן גילו נוטל אחד מששים בחליו, ואפילו הכי מבעי ליה למיזל לגביה. בה – זו קבורה. היינו גמילות חסדים! – לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו.
פטור של זקן ואינה לפי כבודו מצאנו בהשבת אבדה שהיא מצווה לחברו ובזה אמרינן שכמו שלעצמו אינו דואג כך לחברו אין מחוייב אבל מצוות למקום כמו לסחוב עצי סוכה בזה אין עצה ואין תבונה כנגד השם וקבורה צריך לומר שזה גם מצווה לחברו ולכן צריך לרבות בזה זקן ואינה לפי כבודו.
ויש לעיין מדוע לא אמרה הגמ' שביקור חולים הוא לרבות זקן ואינה לפי כבודו ואפשר שמצאנו שמצווה על הגדול לבקר את הקטן שלמדנו מהקב"ה שביקר את אברהם ולא פטרינן שאינה לפי כבודו, ולכך לא צריך ריבוי לזקן ואינה לפי כבודו.
אמנם יתכן שריבוי זה שגדול מבקר את הקטן לא מלמד שגם זקן ואינה לפי כבודו חייב בביקור חולים שגדול המבקר את הקטן הוא רק פחיתות כבוד ולא בגדר אינה לפי כבודו וא"כ עדיין יש לעיין אם נתרבה גם זקן ואינה לפי כבודו בביקור חולים כגון להתעסק בצרכיו באופן שיש בזה בזיון וצריך עיון בדבר זה
יש להוסיף שאף שמצאנו ריבוי בקבורה שאף זקן ואינה לפי כבודו חייב יתכן שזה דווקא בקבורה שיש בה בזיון גדול למת שמוטל בלא קבורה כמבואר בתוס' בבא מציעא שם
נדרים מ' מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו ורבצו לפניו חיה, א"ל: רבי, החייתני! יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים – כאילו שופך דמים.
ועי' ברא"ש שם שפי' שלא ר' עקיבא עצמו כבדו אלא אחרים כיבדו אותו בצוויו של ר' עקיבא ויל"ע מדוע שינה הרא"ש מפשוטו שר' עקיבא כיבד
יתכן שר' עקיבא כיוון שהיה רבו אין לו להתבזות לכבדו ואף שרב יכול למחול על כבודו הוא רק מחילה על כבוד אבל אין לו להתבזות.
פרפראות
בקור חולה במחלה מדבקת שו"ת באר משה שומר מצווה לא ידע דבר רע שולחן גבוה יו"ד של"ה יש מגפה סכנת נפשות לא לבקר חולה במגפה שו"ת הרמ"א סי' כ' כתב שיבקר חולה אף במגפה ויש להביא מהגמ' שנוטל אחד משישים נראה שדווקא א' משישים ולא מחלה מדבקת
שו"ת אגר"מ אם מקיים בקור חולים בטלפון ואולי בזה שייך רק את הטעם שעושה לו נחת רוח ולא שייך בזה מתפלל עליו ולא שייך לדאוג לצרכיו ומ"מ קצת קיום מצווה יש בזה