שיטת רש"י בפשוטו של מקרא שאם יקטירו קטורת מחר אל תפן. ושואל הפתי חכמים הרי כתוב מנחה ולא קטורת, ולכן הביא רש"י ומדרשו שזה על קרבן התמיד שזה כולל מנחה, והוא קרבן ציבור ויש לכולם חלק בו, שהחלק שלהם לא יתקבל.
אומר הספורנו, לא דווקא מנחת תמיד, אלא שום קרבן שיקריבו לכפר עליהם לא יתקבל.
הרמב"ן מביא את רש"י בפשוטו ומדרשו, וכתב ואינו נכון, שהרי דתן ואבירם לא הקטירו קטורת כי אינם כוהנים. ולכן אומר הרמב"ן שכל הקרבנות והתפילות נחשבות "מנחתם", ולא יתקבלו לפניך שום קרבן ושום תפילה.
ובאונקלוס ג"כ דומה לספורנו לא יתקבל לפניך שום קרבן שלהם.
אומר האור החיים, איך יתבטל מידת הקב"ה לשמוע תפילה ולרצות את מנחתם. וכתב שהיות והם בחינת הרע הגמור והרע שונא את הטוב, ולכן אל תפן לשום פנייה שלהם. והוסיף שהצדיקים יש להם כוח לאבד זכויות הרשעים, וזה מה שנאמר צדיק מושל ביראת אלוקים, וזה כמו הפקר ב"ד הפקר.
ובתנחומא ז' כתוב בזה הלשון "הם אינם ראויים", כלומר שאין להם שום זכויות.
יש לעיין דמשמע מהרמב"ן שאין להם שום זכויות למה ביקש משה שלא יועיל להם התפילות הרי בלאו הכי אינם ראויים.
הרמב"ם הלכות תשובה פ"ד ה"ו כתב, שבדברים שתשובה רגילה לא מועילה אם עושים מאמצים זה כן מועיל. וזה מדבר על כל הדברים המעכבים את התשובה, שאינם מונעים אותה לגמרי. וא"כ גם כאן הכוונה שיימנע מהם לגמרי.
מכאן יש ראיה שאם משה רבינו צריך לבקש, סימן שאם רשע מתפלל אלוקים שומע, בדומה גם לפעולת רשעות, שהכהן גדול ביום הכיפורים מתפלל שלא תיכנס תפילת עוברי דרכים למנוע את הגשם, משמע שאפילו שזה לא תפילה הוגנת היא מתקבלת לולי תפילת הכהן גדול.
וכן ראיה שניה מהרוצחים בעיר מקלט שמתפללים שהכהן גדול ימות ולכן האימהות שלהם לתת להם מתנות שלא יתפללו על בניהם שימות, כלומר שהתפילה הייתה מתקבלת.
דוגמא ג. בדברי הימים ב' פרק ל"ב פסוק כ"ב מנשה בן חזקיה היה רשע גמור והמרה את פי ה' לא היה לפניו ואחריו כמוהו, וכעת צר לו חילה את פני ה' אלוקיו ויתפלל לפני ה' וה' שמע לו. למדנו מכאן שכח התפילה מועילה למי שצר לו כמו מנשה, וכן לעוברי דרכים ולרוצחים.
אבל אצל דתן ואבירם הרי מדובר שלא התפללו על צרה אישית שלהם אלא התפללו נגד משה רבינו. וגם זה היה מתקבל וזה כבר חידוש גדול. האם גם בזה תפילתו של פושע תתקבל בשמים?
לפי פירוש רש"י שיש להם חלק בקרבן תמיד, והקה"י הוכיח את זה שבזבחים כתוב שקרבן ציבור אין בו דין של שינוי בעלים, וזה כמו רש"י שזה שייך לכולם. אבל קשה א"כ למה שזה לא ייפסל מדין זבח רשעים תועבה. ותירץ הגר"ח קנייבסקי, כיון שזה לא קרבן פרטי של רשעים אלא בתוך קרבן ציבור, ואין בזה את הפסול הזה.
יש אומרים שאל תפן אל מנחתם, הכוונה כמו שמצינו במנחות עני מתנדב מנחה כי אין בידו להקריב קרבן בהמה, ונחשב לו כמו שמוסר נפש, בגלל שיש לו כונה טהורה לשם שמים, ולכן משה קרא לזה מנחתם, אפילו אם זה יבוא בצורה של ענווה כמו מנחה, שעליה כתוב אחד המרבה ואחד הממעיט, אפילו זה לא יקובל.
ואע"פ שכתוב בשו"ע סי' תר"ו שהמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, מ"מ הרי כתוב שם אם הוציא עליו שם רע א"צ למחול, והם הוציאו שם רע על משה כמ"ש בסנהדרין ק"י שחשדוהו מאשת איש, ולכן לא מחל להם משה.
למדנו מכאן שהכוונה אפילו שלא יוכלו לחזור בתשובה.
ולכאורה יש לומר, הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ו כתב שיש אנשים שהעונש שלהם שלא יוכלו לחזור בתשובה, והוכיח את זה מ'ויכבד ה' את לב פרעה', וכן באליהו בהר הכרמל שאמר ואתה השיבות את ליבם אחורנית.
שואל המכתב מאליהו א"כ למה כזה אדם חי, הרי אינו יכול לתקן. ותירץ שהוא חי בשביל השטן, משרת את העבודה של השטן. לפי זה כשמתפללים בראש השנה וכתבנו בספר החיים למענך, כלומר שח"ו לא נקבל חיים למען השטן.
יש לעיין מה היה הכוח של דתן ואבירם שהתקוטטו עם משה לכל אורך הדרך, והיו הרבה מגיפות והם נשארו לחיות. ואולי נאמר שהם עבדו בשליחות השטן, כמו היסוד של הרמב"ם, וכן כתוב בגמ' סנהדרין למה נקרא שמו אבירם שאיבד עצמו מלעשות תשובה, וזה ממש מתאים לרמב"ם. לפי זה י"ל בדרך רמז שכוונת משה אל תפן אל מחתם, אפילו אם יש להם איזה שירות לעזור לשטן, גם לזה הם לא מתאימים כי הם עברו את הקו האדום.