פרשת צו- חג הפסח
ואומר לך בדמיך חיי
"איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה?" שאלה זו, שאלתם של יושבי קרנות ושותי מסבאות, אשר חלק מהם מקדים לעצמו מספר תארי כבוד אקדמאים, נשאלה כבר בתורה הקדושה לפני יותר משלושת אלפי שנים. יושבי הקרנות לא שואלים שאלה זו בדיוק בנוסחתה של התורה. הם שואלים, כמעמידים פני תם, איכה יתכן שאלפים הלכו כצאן לטבח, ללא פוצה פה ומצפצף, ללא אחד אשר יפגין מרדנות כלשהי, קלה שבקלה, כנגד הצבא הגרמני וגרורותיו, ימ"ש?
היה זה המשגיח, הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שהצביע על כך שכבר התורה שואלת את שאלתם של אותם קנטרנים. שואלת ואף משיבה תשובה ברורה וחדה: "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם".
באותם קרונות ששעטו לאושביץ בירקנאו, למידנק ולמאוטהאוזן, ישבו, או ליתר דיוק עמדו, משכילים ואפיקורסים, אנשים אשר מזמן ברחו מתדמיתו של היהודי הגלותי. אך אותם קנטרנים קטנים הצביעו לעבר החרדים שעה ששאלו את השאלה הכל כך מטופשת, כאילו וההליכה כצאן לטבח יצאה רק מגור ובעלזא ולא גם משאר פזורות הקהילה היהודית. כאילו וחבריהם שלהם נהגו אחרת. כאילו ואותו מרד גיטו ורשא, אשר כל כולו לא נמשך אלא ארבעה ימים ותו לא, לא היה אלא נחלת צוקרמן ואנילביץ ולא קיבל גיבוי מגאון ישראל רבי מנחם זמבא הי"ד.
ועם זאת, כבר התורה עונה את התשובה לכך: "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם". היתה זו גזירה משמים כי כך יהיה. ועם זאת סובבה לכך ההשגחה העליונה סיבות הגיוניות המדברות גם לליבם של אותם מינים וכופרים. הפחד הנורא שיתק את כל מי שחשב לעשות משהו. האכזריות הגרמנית והפחד מפני נקמה חסרת כל מעצור מוסרי לא נתנו חופש פעולה מינימלי. מי שיצר זאת היה בורא העולם, מי שמכרם ומי שהסגירם.
דווקא עובדת החורבן הנורא, משהו שלא נתפס בשום אמת מידה ותופעה הנחשבת כמשוללת כל הסברה, דווקא אלו מאוששים את ההכרה כי יד ה' העליונה סובבה את מאורעות אלו.
שכן, כל עצם עלייתה של המפלגה הנאציונאל סוציאליסטית נחשבת כמשהו שאינו נתפס בשכל האנושי. עובדת השתלטותו של מטורף חסר השכלה פורמאלית, איש מרתפי בירה חשוכים, על אומה נאורה בת ששים ושנים מליון איש, נחשבת פלא עצום לכשעצמו.
ועוד זאת נמצאה השגחה גלויה בשנות השואה האיומה. העובדה שהיא יצאה מאותו מקום בדיוק אשר ממנו יצאה הכפירה נחשבת כמופת ואות ברור לעובדת היותה עונש. כך ראה את הדברים ערב חורבן יהדות אירופה מרן רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, הכותב בדם ליבו את הפתיחה לחלק השלישי והאחרון מספרו: "עתה בעוונותינו הרבים, רפתה האמונה ובארצות המערב היכה הריפורם שורש מכבר איזה דורות, ובאו הרבה על ידי זה לידי טמיעה והתבוללות ממש. ומשם יצאה הרעה כעת לרדוף אותם באף, להחרימם ולגרשם מן הארץ, וארס השנאה לאחינו בני ישראל התפשט על ידם גם בשארי ארצות".
כי בברונשוייג שבגרמניה הרימו הרפורמים לראשונה יד בתורת משה, בימי ה"חתם סופר" ותלמידיו. כאן פתחו וסללו את הדרך לחילון רוב מנינו ובנינו של העם היהודי.
ובנירנברג שבגרמניה חוקקו לראשונה חוקי הגזע שהפלו את העם היהודי ואשר הביאו לבסוף לכיליון שליש מהעם היהודי.
ומעניין שגם גאון ישראל מרן הסטייפלער כתב דברים דומים כמה עשרות שנים לאחר הירייה האחרונה שנורתה בגיא ההריגה הגדול. וכך כתב בספרו "חיי עולם" : "רואים אנו בזה אצבע אלוקים, כי התחלת פריקת העול, רחמנא לצלן, באופן מאורגן הותחל באשכנז- גרמניה ומשם הופץ לשאר ארצות וגם הגזירה להרוג ולאבד באה מאותה המדינה הרשעה".
אך יותר מכל מפתיעים ומעוררי תדהמה הם דברי חזונו של המגיד המפורסם מקלם, אשר בדרשה שנשא לפני קהל מאזיניו בשנת תר"ל, שבעים שנה לפני חורבן יהדות אירופה, התבטא במין חזון תוכחה אשר לבטח היה נשמע מוזר ומוגזם מעבר לכל שיעור: "הגרמני לא ירדוף את היהודי סתם כך בעלמא, ולא יהיה פשוט מיצר לישראל בשעה שירים ראש. אלא הוא יעשה משנאת ישראל מין 'שולחן ערוך', רחמנא לצלן".
וכשדמו חם ויראת ה' בוערת בקרבו נהם מתהומות לבו: "מורי ורבותי, שימו זאת על לבכם , כי על חטא השולחן ערוך של גייגר יקום לנו שולחן ערוך חדש נוסח גרמניה נגד כלל ישראל. ושם, רח"ל, יהא כתוב: "הטוב שביהודים הרוג, הטוב שביהודים הרוג", ישמרנו ה' ויצילנו".
דברים אלו נאמרו יותר מששה עשורים קודם שעלה הצורר הנאצי לשלטון. הם לא נאמרו בנבואה, אלא כחכמה של זה הרואה את העתיד. הוא רואה את גייגר, אבי אבות הרפורמה בגרמניה, וחזה את הצורר הנאצי עוד טרם שנולד.
אלו הנלחמים יותר מכולם על אי הכחשת השואה הם מעוותי השואה הגדולים. הם יצביעו על קומץ המשתתפים במרד הפעיל שבגטו וורשא, אך לעולם לא יספרו על הגבורה היהודית של מי שהשאיר את קמצוץ המרגרינה האחרון שניתן לו, שעה שהיה מזה רעב ולחום רשף, מתוך תקוה להדליק עמו לעת ערב נר חנוכה. לעולם לא תשמע מהם על אב שבא לשאול את מורה ההוראה של הגטו אם להציל את בנו יחידו או להימנע מכך, מאחר והדבר עשוי לגרום לשליחתו של נער אחר למוות. ודאי שלא תשמע כי משלא קבל תשובה נמנע ולא עשה כלום. הגבורה הזאת אינה קיימת לדידם.
הניסיון לשכתב את מהלכיה של השואה בדפוסי החשיבה שלא מקובלים על שלומי אמוני ישראל צלח למרבה הצער, אך אין הדבר פוטר אותנו מלומר את אשר על ליבנו.
וכדבריו הנוקבים של האדמו"ר מצאנז- קלויזנבורג, מי שאיבד את כל משפחתו במחנות המות, שעה ששחררו האמריקאים אותו ועוד ששת אלפי יהודים שניטל מהם צלם אנוש. הוא הצביע אז על מגדלי הקרמטוריום העשנים ואמר: וכי אתם חושבים שאני בוכה על אלו שנשרפו? לא ולא! שכן, מי שנשרף- קדוש ייאמר לו. אני בוכה עליכם, על אלו אשר עברו שבעת מדורי גהינום ועזבו את יהדותם. והרי אתם יורשים גהינום פעמיים"…
ומי שנכח במקום, – גם חיילי בנות הברית אשר לא הבינו את שפת האידיש של הרבי, – בכה כילד קטן—