הרב ירחמיאל קראם

פנחס – האם נחשב רודף

א] גמ' סנהדרין פ"ב אילו נהפך זמרי והרגו לפנחס לא היה נהרג עליו שחשיב פנחס רודף.

נשאלת השאלה דין רודף הוא שכל אדם יכול להרגו ולא רק זה שהוא רודף אותו כמבואר סנהדרין ע"ג שדמו הותר וא"כ היה על כל ישראל להרגו וכן משה כשפנחס התייעץ אתו איך אמר לו להרוג הרי הוא חשיב רודף

המקור לדין רודף הוא מנערה המאורסה שהרודף אחריה יש לו דין רודף מאידך  מבואר בסנהדרין ע"ב בדין בא במחתרת שמותר לו להרוג את זה שבא לגנוב והוא משום הבא להרגך השכם להרגו וזה מקור אחר ויש לעיין מה הם שתי המקורות

יש לומר שאין זה מדין רודף אלא הוא דין חדש שהבא להרגך השכם להרגו  והחילוק הוא שדין רודף הוא כאשר וודאי בא להרוג ובזה הותר דמו אך דין בא במחתרת הוא כשיש חשש הריגה ובזה רק זה שהוא בא להרוג אותו יכול להרגו משום בא להרגך השכם להרגו ואין זה מדין רודף ולכן על אדם אחר יהיה אסור להרגו

וכן יש לומר שפנחס משום שעשה כדין תורה אין לו דין רודף אך משום שלא חייב מיתה על פי דין אלא מדין קנאים פוגעים בו מותר לזה שבא להרגו היינו לזמרי להשכים ולהרגו ויש כאן דין הבא להרגך אך אין כאן דין רודף

ברכות נ"ח מבואר שמוסר יש לו דין רודף ומביא רש"י את המקור משום בא במחתרת ומדין הבא להרגך השכם להרגו ויש לומר שגם מוסר אין זה וודאי אלא רק חשש שייצא מהמסירה הריגה ולכן אין שם רודף אלא הבא להרגך וכו'

בברכות ס"ב מובא גבי דוד שהיה במערה ונכנס לשם שאול ודוד ראה את שאול ושאול לא ראה את דוד ודוד אמר לו שהיה יכול להרגו משום שהוא רודף אלא שחס עליו וגם שם מביאה הגמ' מקור מבא במחתרת ויש לומר ששם הוא לא ממש רודף כיוון שבשעה זו לא יכל להרוג את דוד ולכן המקור הוא רק מבא במחתרת

ויש להוסיף עוד שאם זה היה מדין רודף לא היה רשאי דוד לחוס עליו והיה חייב להרגו ורק משום שהוא בא במחתרת רשאי לחוס עליו

בבא קמא קי"ז מובא דין רודף בספינה שכבד משאה ויש להשליך את החמור משום שהוא רודף וגם שם מביא רש"י שהמקור מדין בא להרגך וגם שם יש לומר שאין זה רודף שלא שייך על חמור דין רודף אלא זכות של זה שבאים עליו להרגו להגן על עצמו

סנהדרין ע"ב: אשה שמקשה ללדת יש נידון אם להרוג את התינוק או את האישה ודנה הגמ' להרוג את התינוק מדין רודף ודוחה שאין לו דין רודף שזה משמים וגם שם וודאי אין זה רודף שאין כוונת התינוק להרוג אלא הוא דין בא להרגך השכם להרגו וזה רק זכות של הנרדף להרוג. [ויש לעיין אם לפי"ז רק לאימא יהיה זכות להרגו ולא לאדם אחר ויש לחלק ועיין]

ב]בגמ' סנהדרין נ"ז מבואר הדין ברודף שמותר להורגו רק כאשר אי אפשר להצילו באחד מאיבריו אך אם אפשר להציל באחד מאבריו לא הורגים אותו אלא פוגעים באחד מאבריו ויש להקשות לפי"ז איך היה מותר לזמרי להרוג את פנחס הרי יכול להציל את פנחס על ידי שיפרוש מכזבי

וחידש בזה הגרש"ז אוירבך זצוק"ל שכאשר אדם אומר לחברו תוריד את היד מהשולחן או שאני יהרוג אותך יש לאומר דין רודף ולא אומרים שיכול הנרדף להציל על ידי שיוריד את ידו מהשולחן ודווקא כאשר על ידי אחד מאיבריו של הרודף אבל לא כאשר זה על ידי אחד מאיבריו של הנרדף

ויש להעיר על זה שכאן זמרי עשה עבירה והיה חייב לפרוש א"כ יכול לבטל את הדין רודף על ידי שיפרוש מהעבירה

ויש לומר שזה דין רוחני ששייך לזמרי ולא מוטל עליו מדין נרדף לבטל את הרדיפה

ג] אך בעצם הדבר יש קושיה גדולה איך מותר לזמרי להרוג את פנחס משום רודף הרי מוטל על פנחס להרוג את זמרי משום קנאים פוגעים בו וכי נגיד ששליח בית דין שבא להרוג את האדם שמחויב מיתה יש לו דין רודף ומותר לנרצח להרגו וזה קושיה עצומה

ויש לומר בזה על פי דברי האפיקי ים בסימן מ"א שם חידש שדין קנאים פוגעים בו הוא רק כאשר מכוון האדם שמקנא לשם שמים אך אם יש לו פניות אחרות אין לו זכות להרגו

ולפי"ז אפשר לומר שיש זכות לזמרי לדון את צד הספק שמא אין כוונת פנחס לשם שמים וא"כ יש לו דין רודף גמור ויכול להרגו

ולפי"ז יש כאן ביאור נוסף למה רק זמרי יכול להרגו ולא אדם אחר כיוון שהוא ספק ואדם אחר מספק לא יכול להרוג את פנחס ורק זמרי יכול מספק להעדיף את עצמו ולהרוג את פנחס