"הקנאים"
רחמנא אידכר לן קנאותיה דפינחס קנאה
א] פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו
יש להקשות הרי שכר מצווה בהאי עלמא ליכא
גמ' קדושין ל"ט שכר מצווה בהאי עלמא ליכא מבאר הרמב"ם במורה נבוכים שאילו היינו מקבלים שכר אחר עשיית המצווה מידת הבחירה הייתה נפגמת והיינו עושים את המצוות לשם גמול ולכן אין שכר מצווה בעולם הזה.
בכל המצוות נאמר לעולם יעשה אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה אך קנאות צריך לעשות רק לשם שמים שאם זה לא לגמרי לשם שמים אין זה קנאות ואסור לעשות זאת כיוון שהוא מזיק לאחרים ולכן בזה אין חסרון שאם יהיה שכר יעשה שלא לשם שמים כיוון שאסור לעשות קנאות שלא לשם שמים כיוון שיש בזה השחתת המידות ופריקת יצרים
אמר הרבי מסאמטר בדרך צחות למה נאמר שכר פנחס בפרשת פנחס ולא בפרשת בלק משום שהיו צריכים לבדוק שבוע ימים לראות שהמעשה שלו לשם שמים ורק אז יכול ליטול שכר
גמ' סנהדרין פ"ב מובא שפינחס בא לשאול את משה האם לעשות את מעשה הקנאות מבאר הר"ן שהוא בא לשאול אם הוא ראוי לעשות מעשה קנאות כיוון שלא על כל אחד ליטול את השם אלא הראוי לכך ואמר לו משה שהוא ראוי
[עוד אפשר שבא לשאול כדי שלא יהיה מורה הלכה בפני רבו]
כתוב אצל פנחס 'וייקח רומח' זאת אומרת שלא אחז בידו רומח כל הזמן וחיפש איפה לעשות קנאות אלא כשנזדמן לו קנאות אז לקח רומח שכל טיבה של קנאות הוא ההתעוררות לשם שמים ולא לתכנן את מעשיו
עוד אפשר לומר ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא משום שעצם החיים הם השכר כמו שילד מבקש מאביו שכר על זה שהוא מסכים לאכול ולא מבין שזה שהוא אוכל זה עצמו שכר ולכן אין שכר על המצווה אבל פנחס שהראה שאין ערך לחיים ומוכן לסכן את חייו בשביל כבוד שמים א"כ ראוי הוא שיהיה לו שכר בעולם הזה
מצאנו אצל פנחס שכתוב יו"ד קטנה משום שקנאות לא צריך דווקא אדם גדול לעשות אלא אפי' אדם קטן אם חם ליבו לכבוד השם ראוי הוא לקנאות
כשבאו לחפש גאב"ד לעדה החרדית והציעו את הגרי"ט וייס היו שטענו שהוא לא מספיק קנאי ואמר על זה הרבי מסאטמר שקנאי אפשר ללמוד להיות תוך לילה אחד אך תלמיד חכם צריך ללמוד כל החיים
עוד מצאנו אצל פנחס שהתפלל על עם ישראל דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל שהתפלל על עם ישראל וזה קנאות שהיא לשם שמים שדואג לעם ישראל
מצאנו אצל שמעון ולוי שעשו מעשה קנאות באנשי שכם אך יתכן שאצל לוי היה זה יותר לשם שמים שאצלו היה גם קנאות במעשה העגל מה שלא מצאנו אצל שמעון
וקנאות נמדדת בזה שהוא עושה לכבוד שמים ולא להנאת עצמו ואם יש לו אינטרס בעניין אין זו קנאות
וכן מצאנו שאם הוא שואל אין זה קנאות כיוון שקנאות צריכה להיות מעצם הלב [ומה שפנחס שאל זה רק אם הוא ראוי או כדי שלא יהיה מורה הלכה כדלעיל]
ב] גמ' ברכות כ' שאל ר' פפא למה הראשונים נענים בתפילת גשם ואנחנו שלומדים יותר לא נענים אמר לו אביי שלראשונים הייתה מסירות נפש לקידוש השם כמו שר' אדא בר אהבה ראה כותית לבושה בגד אדום ברחוב וקרע לה את הבגד ואחר שאמרו לו שהיא הייתה כותית שילם לה על הבגד וקראו לה מתון ואמר על עצמו מתון מתון
ויש לעיין אם באים להגיד על מסירות נפש לשם מה צריך להוסיף את זה שאחר כך שילם לה די בכך שקרע את בגדה
אלא שבאים ללמדנו דבר חשוב שקנאות אינה מתירה להזיק ולפגוע שלא כדין ורק אדם שנוהג כדין קנאותו היא לשם שמים וזה ששילם לה אחר כך מלמד שקנאותו היא לשם שמים
ירושלמי תענית פרק ד' שאלו את ר' אדא בר אהבה במה האריך ימים ואמר בזה שמעולם לא הקפיד בתוך ביתו וזה הוא קנאי אמיתי שהוא כלל לא קפדן בטבעו ואינו בא להוציא את כעסו במסווה של לשם שמים
מצאנו שביזו השבטים את פנחס שהוא בן של יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה ויש להבין מה הקשר בין מה שאביו פיטם לעבודה זרה לקנאותו ואיזה פגם יש בזה אלא הביאור שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה ואמרו השבטים שקנאותו אינה נובעת מכבוד שמים אלא משורש עבודה זרה וכעס שיש בו ועל זה בא הכתוב וייחסו לאהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ללמד ששורשו הוא משלום ומכבוד שמים ולא מכעס
ג] היק' האור החיים בשלמא זמרי נהרג בגלל העבירה אך כזבי מה עבירה יש בה ומתרץ שהיא נהרגת משום התקלה שיש בה כמו שהורגים בהמה שנעשתה בה עבירה
כתב הרמב"ם אין הקנאי רשאי לפגוע "בהן" אלא בשעת עבירה אבל אחר שפירשו אין רשאי לפגוע "בו" ויש לדייק שאחר עבירה בו אינו רשאי לפגוע אבל בה רשאי לפגוע כיוון שיש בה תקלה
דייק הצפנת פענח, ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה "את המדינית" שהכאתה היא מדין שהיא אתו ביחד וזה כדברי האור החיים שהיא נהרגת בגללו כיוון שהיא תקלה בשבילו
עוד יש לדייק שצריך להקנאי יהיה לשם שמים ממה שהבאנו מהאפיקי ים שזמרי יכל להרוג את פנחס משום שיכל לדון שאין כוונתו לשם שמים וזה לא מצאנו שיהיה רוצח בשוגג יכול להרוג את גואל הדם על ידי שידון שאין כוונתו לשם שמים ועל כורחך זה דין רק בקנאי שיהיה כולו לשם שמים
ד] משה רבינו כשיוצא ורואה שני עברים ניצים ומקנא ומתערב וכשבורח למדיין ורואה את העוולה שעשו לבנות יתרו מתערב שוב היה אפשר לחשוב שכוונתו למחלוקת ומדנים ולזה אמרו בנות יתרו וגם דלה דלה לנו שהתערב גם בשביל חסד זאת אומרת שכוונתו לעשות ולדאוג לשני וכשזה חסד עושה חסד וכשזה דין עושה דין
בכל עיר ובכל שכונה צריך שיהיה אדם שיחם לבבו ולדאוג לדברים שצריכים תיקון והוא דומה לכהן שהוטל עליו ביום כיפור למרס את הדם של הכהן הגדול שלא יקפא ולפעמים הממרס מתלכלך מהדם כך גם הקנאי מתלכלך מהקנאות וקונה לעצמו שונאים אך זה תפקידו לדאוג לכבוד שמים וכבוד הזולת
ה] בשו"ע כותב שלא יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת השם וכתב בביאור הלכה עיין במ"ב בשם הב"י.[שכתב שלא יתקוטט עמהם "דע דהב"י לא איירי כ"א במצווה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בוודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בענייני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע"ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו':
גם מי שאין בכוחו להיות קנאי אך אין לו לזלזל במי שכן מקנא לכבוד השם ואנו זוכרים את מרן הרב שך זצוק"ל כמה שלחם לכבוד השם ולא חש לאלו שרדפו אותו בעקבות כך.
את אהרן בכו כל בית ישראל מפני שהיה אוהב שלום ורודף שלום אך משה שפעמים קינא לכבוד השם לא בכו אותו כל בית ישראל אך זה תפקידו של קנאי.