מצוות יישוב ארץ ישראל
פרשת מסעי, פרק ל"ג, פסוקים נ"ב ונ"ג:
נ"ב: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם."
נ"ג: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה."
רש"י: פסוק נ"ג, שמדבר על הישיבה בארץ, אינו מצווה אלא תוצאה. כאשר תכבשו את א"י, מה שנאמר בפסוק נ"ב, תוכלו מאיליו גם לשבת בה.
שיטת הרמב"ן: פסוק נ"ג הוא מצוות עשה! יש לשבת בארץ ולרשתה.
הרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב א"י במניין המצוות שלו. הרמב"ן מזכיר מספר מצוות שלא נמנו בספר המצוות של הרמב"ם, ומזכיר גם את המצווה הזו.
הרמב"ן מוכיח שזו מצווה ממקומות רבים, ומזכיר גם סיפור מסוים בספרי: מספר תנאים יצאו מהארץ לחו"ל, וכשהגיעו לשם, נזכרו בא"י ועיניהם זלגו דמעות. הם קרעו בגדיהם באומרם את פסוק נ"ג שהזכרנו, "והורשתם…", ואמרו שישיבת א"י שקולה נגד כל המצוות!
בספר "מגילת אסתר", מובא מדוע לא מנה הרמב"ם את המצווה בכלל המצוות, וההסבר: ירושת הארץ הייתה רק בימי משה, יהושוע ודוד, אך לאחר שגלו ישראל מעל אדמתם, אין מצווה ליישב את הארץ בחזרה. ישנן מספר ראיות לכך: במסכת כתובות, קי"א , נאמר שלא למרוד באומות ולכבוש את הארץ מידיהם, בשיר השירים ישנן שלוש שבועות שלא יעלו ישראל בחומה, וישנה גמרא: "כל העובר מבבל לא"י עובר בעשה, שנאמר, בבל יובאו ושם יהיו."
בקשר לסיפור על התנאים נאמר בספר מגילת אסתר, שהם התאבלו על החורבן ולא בכו על שעזבו את א"י.
עד כאן הסבר הספר מגילת אסתר מדוע הושמטה מצוות יישוב א"י ממניין המצוות של הרמב"ם.
במסכת כתובות, ק"י, ישנם דיבורים רבים בשבח א"י:
"הכל מעלין לא"י. הוא אומר לעלות ואשתו אומרת לא לעלות, כופים אותה לעלות".
עבד שברח מחו"ל לא"י, לא מחזירים אותו לבעליו.
"לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שכולה גויים, ואל ידור בחו"ל אפילו בעיר שכולה ישראל."
"קונה שדה בסוריא מגוי, מותר לכתוב שטר אפילו בשבת!" (הכוונה שיאמר לגוי לכתוב.)
"הסוכר בית בכל מקום- פחות מ- 30 יום לא צריך מזוזה, ובא"י, מיד ישים." גם בימינו.
מהמאמרים הללו מובן, שיש בהחלט מצוות יישוב א"י מדברי חכמים, והרמב"ם לא מנה אותה, משום שהוא לא כלל מצווה הכוללת את כל התורה שהיא בישראל.
כתב רבנו חיים, שבזמנים שיש סכנה בא"י ובדרכים, בטלה המצווה. הוא אומר בנוסף, שאי אפשר לקיים בימינו את המצוות התלויות בארץ.
הרמב"ן בחידושיו לר"ה: "ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות, וזה מה שהוציאני מארצי, טלטלני ממקומי, עזבתי את ארצי, נטשתי את נחלתי, והייתי כעורב על בני ואכזרי על בנותיי. עשיתי זאת בחיי הקב"ה." הרמב"ן לקח זאת כהלכה לזמנו ממש!
רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ה': אסור לצאת מא"י לעולם, אלא בשביל ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מן הגויים ולחזור. אבל לעבור לשכון בחו"ל- אסור.
עוד נאמר ברמב"ם: גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי א"י ומנשקים את אבניה.
עד כאן, דברי הרמב"ם ביד החזקה הלכה י, י"א וי"ב. הוא אומר זאת למרות שבמניין המצוות לא הזכיר מצווה על כך!
בספר אגרות משה, עונה ר' משה פיינשטיין על שאלה שנשלחה אליו: "על השאלה ששאלת אותי האם יש מצווה לגור בא"י כדעת הרמב"ן, או שאין מצווה כדעת רבי חיים בכתובות על זמני סכנה, רוב הפוסקים סוברים שזו מצווה, אך לא מצווה חיובית. כלומר, מצווה לגור בא"י, אך זה לא אוסר מגורים בחו"ל. הדבר דומה למצוות אחרות כמו ציצית. שיש מצווה בעשייה, אך אין עבירה בחוסר עשייה.
לעומת זאת, לתושבי א"י, אין לצאת מהארץ.
זוהי שיטת ה"אגרות משה."
ישנה דעה נוספת, שכשם שמצווה לכבוש את ישראל מידי הגויים- והורשתם, כך מצווה ליישבה ולא להשאירה שוממה- וישבתם. לפי דעה זו, הגמרא בה נכתב שאסור לעלות מבבל לא"י, מדברת על ענין אחר ואינה קשורה לנושא. עיין כתובות ק"י.
ספר ציץ אליעזר: אמנם הנהגת המדינה נמסרה ברובה בידי פורקי עול, אך ברור הדבר שככל שתתרבה עליה של שומרי תורה, יתגבר כח ההשפעה של היהדות הנאמנה על מוסדות המדינה.
בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ע"ה סעיף ג', נפסק במפורש שמצוות יישוב א"י נוהגת בזמן הזה. בסעיף ה' נאמר, שלפי התוספות, אם יש סכנה, אין חובה לעלות.
הסטייפלער בספר קהילות יעקב גם כן כתב שבזמננו מצווה לגור בא"י.
בעניין היציאה לחו"ל, עיין משנה ברורה תקל"א: לפגוש חבר- מותר, לטייל- אסור.
וכתב האדמו"ר מסאטמער בספרו "ויואל משה": "מי שהוא צדיק תמים ומקיים כל התורה כולה ואינו עובר על שום דבר חס ושלום, זכות גדול לו אם ישב בא"י. וכמו שגדלה מעלת המקיימים מצוות בא"י, כך חמור יותר לעבור עבירות בא"י.
גם הרמב"ן שאוחז שמצווה לעלות לא"י, כותב שכאשר מטמאים את א"י וחוטאים בה, מושלכים ממנה ככלבים החוצה. על מה שכתב רבנו חיים שלא ניתן לקיים היום את המצוות התלויות בארץ , אומר הרמב"ן שזהו פלא שהוא אומר כך, ועיקר הטעם שלו הוא סכנות הדרכים.
המשך דברי האדמו"ר מסאטמער: במקום רשעים- אין לגור בא"י! כי עלול להיות נמשך אחרי אנשים שגר בינם. נראה שדברי האדמו"ר סותרים את הגמרא שאומרת שמותר לגור בא"י אפילו בעיר שרובה גויים, אלא שאומר הסטייפלער: בעיר שרובה גויים- מותר, אך בעיר שרובה כופרים- אסור.
עוד אומר האדמו"ר: מי שעוסק במצווה חשובה בחו"ל ופוחד שאל יעלה לא"י יבטל ממנה- לא יעלה.
השולחים כסף לעניי א"י היראים, וודאי השולחים מקבלים שכר יישוב א"י כתיקונו.
לכהן, מותר בימינו לגור בחו"ל, אפילו שגזרו טומאה על ארץ העמים, משום שגם בא"י אין מקום שמוחזק שאינו טמא.
לקנות בית או שדה מעכו"ם בא"י- מצווה גדולה יותר.
מי שרואים בו שאינו מתנהג כראוי בא"י, כדאי לגרום לו לעזבה, כי חמור יותר לחלל את דברי המלך בארמונו מאשר שלא בארמונו.
קיצור דברי האדמו"ר מסאטמער: מתנגד לציונות ודוגל שלא להקים מדינה יהודית בא"י עד בוא המשיח, אך מסכים שמי שיושב בא"י ומקיים בה את המצוות- מקיים מצווה.
החפץ חיים חבר ספר מצוות קצר, ומנה בו את מצוות יישוב א"י וכתב: "לעולם יגור אדם בא"י, בכל הזמנים, לזכרים ולנקבות.
רוב הפוסקים סבורים שזו מצווה קיומית ולא חיובית.
ר' אשר וייס מתיר לצאת בבין הזמנים באופן זמני לבקר בחו"ל, אפילו רק לטייל.
הרב קוק כותב: "לעת זקנותי אמרו שאני ציוני, אך אם כל הציוניים היו אוהבים את א"י ורוצים אותה כפי שאהבתיה, דע שאני ציוני אמיתי!"
הרב קוק מוסיף את מה שלא סובר האדמו"ר מסאטמער, שגם לרשעים מצווה לגור בא"י, ומוכיח זאת, שיעקב אבינו פחד מזכותו של עשיו הרשע שתעמוד לו זכות הישיבה בא"י.
אשרינו שזכינו לגור בארץ הזו!!