תפילה וצבא
וישלח אותם משה אלף למטה אלף למטה כתב במדרש תנחומא מטות ג' שכל שבט שלח ג' אלפים למלחמה אלף להלחם אלף לשמור על הכלים ואלף להתפלל
מקשים העולם לשם מה שלח את האלף של התפילה למלחמה היה להם להתפלל במחנה כשם ששאר העם שלא הלכו למלחמה התפללו
ולמדנו מכאן יסוד גדול שהאלף שמתפללים הם חיילים לכל דבר ושותפים למלחמה ובזה לימדה התורה שהם ילכו לשדה הקרב כדי ללמד שהתפילה היא חלק מהמלחמה
ובגמ' מי ירא ורך הלבב ילך וישוב אל ביתו. והגמ' אומרת שירא מעבירות שבידו ואפי' עבירה קלה וכגון שמפסיק בין תפילין של יד לשל ראש.
וההסבר, שכשהוא מפסיק וחושב שהיד זה העיקר ולא מחבר את הראש והתפילה, זוהי עבירה, ועל זה חוזרים מעורכי המלחמה, כי המלחמה לא תצלח כך.
גמ' מגילה ג' שר צבא השם הגיע ליהושע וחרבו שלופה בידו ושאלו יהושע הלנו אתה עם לצרינו ומבארת הגמ' ששאלו האם באת על לנו שזה תורה צווה לנו משה ועל ביטול תורה או לצרינו שבאת משום ביטול קרבן התמיד שמגן עלינו מצרינו והשיבו משום לנו שהוא ביטול תורה דכתיב תורה צווה לנו משה
וקשה אם הגיע משום ביטול תורה היה לו להגיע בדמות תלמיד חכם ולא בדמות שר צבא ויש לומר שזה גופא בא ללמד שההצלחה במלחמה היא על ידי לימוד תורה וחרבא תלויה בספרא
בפרשת ויחי אומר יעקב ליוסף ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכותב התרגום בצלותי ובעותי שזה התפילה והבקשה וגם כאן רואים אותו יסוד שהחרב והקשת הם התפילה והבקשה
בפרשת חוקת העמלקי בא להילחם בישראל ולבושם ככנעני ושפתם כעמלקי כדי שלא ידעו ישראל איזה אומה זה ולא יתפללו נכון זאת אומרת שגם הגויים ידעו שהצלחת ישראל במלחמה תלויה בתפילה
גמ' ראש השנה כ"ט והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא כאשר מרים משה ידיו נושאים ישראל עיניהם כלפי מעלה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים ומנצחים שוב למדנו את היסוד הגדול שההצלחה במלחמה תלויה בנושאים עיניהם לאביהם שבשמים
יתירה מזה למדנו בברכות פרק הרואה, הרואה אבן שישב עליה משה אומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה ותמוה הרי הנס אירע בשדה הקרב ולא במקום האבן אלא שבאמת מקום הנס הוא באבן וכך גם בימינו הרואה מקום מלחמה סתם אין מברך שעשה לי נס אך הרואה בתי כנסיות שהתפללו בשעת המלחמה שם מברך שעשה לי נס במקום הזה
ועל זה אמר הכתוב 'אם בחוקותי תלכו וישבתם על הארץ לבטח' שאין הביטחון על ידי המלחמה והצבא אלא על ידי בחוקותי תלכו
שם בפרשה נאמר ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו ומק' רש"י שהחשבון לא מכוון שאם חמשה רודפים מאה זה פי עשרים אם כן מאה צריכים לרדוף אלפיים ולא רבבה שהוא עשר אלף מתרץ רש"י שאינו דומה מועטים שעוסקים בתורה למרובים שעוסקים בתורה והקושיה צצה מאליה הרי בחיילים הרודפים עסקינן ולא בעוסקים בתורה ושוב הדרינן לאותו יסוד שגם כאן עוסקים בחיילים שמתפללים ועוסקים בתורה ובזה אינו דומה מועטים העוסקים למרובים העוסקים בתורה ותפילה
במאמר המוסגר נציין שהמהרי"ל דיסקין מתרץ על הקושיה של רש"י שמאה מכם היינו מאה פעמים חמש שזה חמש מאות והפירוש בפסוק שחמש מאות מכם רבבה ירדפו ובזה החשבון מכוון
ירושלמי מסכת חגיגה ר' ינאי הגיע לעיר וביקש שיביאו לפניו את הנטורי קרתא והביאו לפניו את שומרי העיר ואמר אלו לא נטורי קרתא אלא לרובי קרתא ודרש שיביאו לפניו את התלמיד חכמים שהם הנטורי קרתא
היק' על זה ר' חיים שמולביץ מדוע קרא להם חרובי קרתא גם אם הם לא נטורי קרתא אך מדוע קרא להם חרובי ותירץ שאמנם יש תפקיד לחיילים ולשומרי העיר אך אם קוראים להם נטורי קרתא ותולים את השמירה בהם זה עצמו החורבן
שקר הסוס לתשועה, הנה עין ה' אל יראיו השקר מראה כאילו התשועה בסוס אך באמת התשועה באה על ידי היראים כמו שכאשר יש הפסקת חשמל הילד חושב שהנורה מקולקלת והחכם יודע שזה מגיע משורש יותר גבוה כך ככל שאדם יותר גבוה תולה את הניצחון בסיבות רוחניות גבוהות ולא בסיבות ארציות נמוכות
ובגמ' סנהדרין ק"י איתא שמי שלא מאמין בפסוק ונשאתי לכל המקום בעבורם הרי הוא אפיקורס.
מספרים שלפני מבצע צבאי מסובך הגיע ראש הממשלה דאז אל הבבא סאלי וביקש ממנו ברכה, שאלו הבבא סאלי באיזה שעה אמרו המבצע להתקיים וכשאמר לו בשעה שתיים ביקש שידחה את זה לשעה ארבע משום שבשעה שתיים יש הפסקה בלימודים וחסר בכוח התורה ובשעה ארבע חוזרים התלמידים וכוח התורה גובר ובזכות זה תלוי הניצחון.
בגמ' במכות דף י' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.
וכן אצל בר כוכבא שהיה לו צבא גדול. מפלתו הייתה כשפגע בר' אלעזר המודעי, ופסק כוח התורה והתפילה.