פרשת מטות מסעי / ארץ ישראל
כאשר בני ישראל מגיעים במסעיהם אל ערבות מואב והם ניצבים על גדות הירדן עומדים סוף סוף להגיע אל הארץ המובטחת, מדבר הקב"ה אל משה ואומר לו לחזור ולצוות את בני ישראל דבר שכבר נצטוו עליו כמה פעמים. "כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען", כאשר תעברו כעת את הירדן, תלחמו ותגרשו את כל יושבי הארץ. דעו לכם שחובתכם לאבד ולהשמיד את כל המקומות בהם עבדו יושבי הארץ עבודה זרה. "ואבדתם את כל משכיותם ואת כל צלמי מסכותם" "ואת כל במותם תשמידו".
רק אחרי זה הם מצטווים על חלוקת הארץ בגורל ונאמרים להם גבולות הארץ הנופלת להם בנחלה. "לפי שהרבה מצוות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הוצרך לכתוב מצרי גבולי רוחותיה סביב, לומר לך, מן הגבולים האלו ולפנים המצוות נוהגות".
גירוש יושבי הארץ וביעור העבודה זרה הוא תנאי לקיומם בארץ. עודם בירדן אמר להם יהושע "דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם. ואם לאו, באים מים ושוטפין אתכם".
המשנה אומרת: "עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות". ומנגד, יש מעשים בהם ח"ו מטמאים את הארץ.
"ולא תקיא אתכם הארץ", ודרשו בספרא: "בטמאכם אותה. ארץ ישראל אינה ככל שאר הארץ, אינה מקיימת בעלי עוברי עבירות. משל למה הדבר דומה, לבן מלך שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו, אלא מקיאו. כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירות. לכך נאמר: ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר וגו'".
מרן הגאון הק' רבי אלחנן בונם וסרמן זצוק"ל אמר על הכתוב: "ויתן להם ארצות גויים בעבור ישמרו חוקיו", כי הקב"ה העניק לנו את מתנת ארץ ישראל בתנאי. ואם מבטלים את התנאי גם המתנה בטלה. עוד הביא בשם מרן ה"חפץ חיים" שכתב באגרת כי "הקושי איננו להכנס לארץ ישראל אלא לשרוד בה. פעמיים בעבר ישבו יהודים בארץ ישראל אולם נאלצו לעזבה מפני חטאיהם. ניתן להחזיק בארץ ישראל רק אם שומרים בה את התורה".
השהות ב"פלטרין של מלך" מחייבת. אף ש"מלוא כל הארץ כבודו" ובכל מקום בו נמצא האדם הוא נמצא לפני המלך, אך אינו דומה מי שחוטא בארמונו של המלך, שם ההקפדה הרבה יותר גדולה, למי שחוטא ומורד בדבר המלך מחוץ לארמונו של המלך. מי שעושה מעשים כאלה, של מרידה במלכות, אם רק מגרשים אותו מהארמון, הרי עשו אתו חסד, כי דינו צריך להיות הרבה יותר חמור.
הקדושה שיש בארץ ישראל מחייבת. מי שאינו עומד בסטנדרטים שמחייבת הקדושה הזו, הארץ מקיאה אותו.
על דברי הרמ"א בהלכות ראש השנה "ויש מקומות נוהגין לילך על קברות ולהרבות שם בתחינות", מביא הבאר היטב: "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור". מקום קבורת צדיקים יש בו קדושה וטהרה.
הגליל כולו, הערים טבריה צפת ומירון מקובלים בידינו כ"מקום מנוחת הצדיקים". מבין כל חלקי ארץ הקודש, ידועים הם כמלאים בקברי תנאים ואמוראים, גדולי ישראל קדושי עליון.
מי שבא לפקוד את המקומות הקדושים והטהורים "מקום מנוחת הצדיקים", ראוי לו שיזכור מה מחייבת אותו קדושה וטהרה זו. ראוי שיקפיד להלך בהם "ברגש".
יחד עם זאת ניתן אל ליבנו אל מידה טובה גדולה. קדושת ומעלת ישיבת ארץ ישראל הינה מעלה גדולה עד מאד. "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלו-ה".
נדע ונכיר קדושתה של ארצנו הקדושה. נשמור ונישמר להיות ראויים לשבת בה, בהשקט בשלום ובשלווה.