סילוקן של צדיקים
בשיאה של פרשת התוכחה לאחר שהתורה מזהירה את בני ישראל על 'מכות גדולות ונאמנות וחלאים רעים ונאמנים' שיגיעו אם ח"ו לא ישמעו 'בקול ד' א' לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו'. ולאחר האיום ב'כל מדוה מצרים אשר יגורת מהם' מוסיפה התורה ומתריעה מפני 'גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ד' עליך' גם ייסורים ועונשים שאינך מכיר יביא הקב"ה עליך אם לא תסור מדרכך הרעה.
כתוצאה מכך 'ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב' ומפרש רש"י תהיו 'מועטין תחת מרובין' שהייתם. את מהותו של ה'חולי והמכה' שישאירו אתכם 'במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב' דורשים חז"ל במדרש: 'זו מיתת צדיקים'. הסתלקותן של הצדיקים מהדור, זה הוא העונש הכבד שיגיע ח"ו אם לא ישובו מדרכם הרעה.
בספר 'יערות דבש' כתב שלכן דימתה תורה את ההשארות במתי מעט לאחר היותם כ'כוכבי השמים לרוב' ולא דימתה להיותם כ'חול הים אשר לא יספר' מפני שכוכבי השמים מסמלים את הצדיקים. את אלה שממלאים את תפקידם בבריאה ולכל אחד מהם יש חשיבות וערך. לעומת חול הים שאינו נספר, גם טיפות הים אינן נספרות. אבל על הכוכבים נאמר: 'המוציא במספר צבאם'. לכל אחד מהכוכבים יש מספר וערך ותפקיד, כך לכל אחד מהצדיקים יש חשיבות ותפקיד בבריאה ולכן סילוקן של צדיקים הוא עניין משמעותי ביותר לכל אחד מבני אותו הדור.
ואף רבינו הנצי"ב מפרש כך את הפסוק בתחילת במדבר 'והנכם היום ככוכבי השמים לרוב' הכוונה 'באיכות'. שהרי אי אפשר לפרש לרוב מבחינת הכמות. שהרי הקשה שם רש"י 'וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלוא לא היו אלא ס' ריבוא'. וכך גם בפרשת התוכחה ביאר 'ככוכבי השמים לרוב גדולים ואנשי מעלה הרבה מלפי הערך בכל אומה'. למדנו אם כן כי התמעטות הצדיקים בדור היא איום ועונש קשה ביותר על עם ישראל. מפני שבזה מתבטל היחוד שיש לעם ישראל 'שיש בתוכו צדיקים ואנשי מעלה'.
זאת עלינו לדעת כי הרמח"ל במסילת ישרים בסוף באור חלקי החסידות, מלמד אותנו מה חשיבות הימצאותם של צדיקים בדור. וזה לשונו: 'עוד עיקר יש בכוונת החסידות והוא טובת הדור. שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוון במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא עניין הכתוב: 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו' שכל הדור אוכל מפרותיו. וכן אמרו זיכרונם לברכה 'היש בה עץ' 'אם יש מי שמגן על דורו כעץ' ומסיים שם 'שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה, ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סנגוריה על הדור כולו'.
יש שתמהו מה יש לבכות ולהצטער כל כך על צדיק שהולך לעולמו זקן ושבע ימים הרי כך היא דרכו של עולם, דור הולך ודור בא עד שנזכה לימים בהם יקיצו וירננו שוכני עפר. ואמרו בהבנת הדבר על פי משל. לאדם שהלך בחשכת הלילה בתוך יער עבות ובידו אבוקה המאירה לו את דרכו. בחלוף השעות הלכה האבוקה ודעכה ופחת אורה. כשכבתה ישב האיש על מקומו ופרץ בבכי מר.
שאלו אותו ההולכים איתו: מה לך בוכה כל כך, וכי לא צפית וידעת שהאבוקה עומדת לכבות, הרי ברור הדבר שאין בכוחה לדלוק לעד. ענה להם האיש: אכן כן, ידעתי גם ידעתי שתכבה. אבל ציפיתי וקיוויתי כי עד שתכלה ותכבה האבוקה נצא מהיער החשוך ונגיע למקום ישוב. נתבונן ונבין כמה יש לנו לבכות ולהצטער כאשר הצדיק אבד טרם הגיענו למחוז חפצנו.
בספר 'לב אליהו' על התורה כותב רבי אליהו לאפיאן זצ"ל בשם רבנו חיים מוואלזין, שבית דין של מעלה הם הצדיקים שבכל דור שהלכו לעולמם, והם הם שדנים את אנשי דורם. שכן לא רק מלאכים אינם יכולים לדון בני תמותה, משום שאינם מבינים איך בן אדם יכול למרוד ביוצרו, אלא אפילו צדיקים מהדור שעבר אינם מסוגלים להבין את הדור שלאחריהם ולפיכך אינם יכולים לדונם.
מספרים כי לקראת הימים הנוראים שאחר פטירתו של רבנו ישראל מסלנט אמרו שצריך להתחזק בענייני המוסר שהרי רבי ישראל ישב בבית דין והתביעה תהיה גדולה. כך גם נמסר משמו של הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל שסיפר כי מיד אחרי פטירתו של מרן החפץ חיים שהייתה לפני הימים הנוראים דברו בישיבה שצריכים להתחזק בשמירת הלשון.
הצדיקים מגינים על הדור, מאירים ומכוונים את דרכנו בחשכת הגלות. זכותם עומדת לנו, בחייהם ובמותם להינצל מכל דבר רע וכולנו מתפללים ומקווים כי בזכותם נזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
לעילוי נשמת הגאון הגדול, בקי בכל מכמני התורה, שהחזיר את עטרת יהדות ספרד ליושנה ה"ה רבי עובדיה יוסף זצ"ל יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.