פרשת יתרו
זריקת חיסון
חולשה ידועה אורבת לכל בני המין האנושי. במיוחד מאפיינת חולשה זו את בני התפנוקים. דומה שגם אם לא נקבנו מפורשות בשמה של אותה חולשה, די בעצם אזכור קבוצת האוכלוסייה המאופיינת בחולשה זו כדי לדעת את טיבה ומהותה: חוסר היכולת לעמוד בפני קשיים, הבריחה מההתמודדות עם מצבים שונים שיש בהם משום חריגה מהשגרה.
הכל מסוגלים לנהל אורח חיים של שגרה שעה שסימפונית החיים מנגנת את הניגון אותו הם למודים לשמוע, אף די במפגש אחד עם קושי כלשהוא, כדי לערער את יציבותם ולהוציא אותם משיווי משקלם. חריגה קטנה מהרגלי התפנוקים וכבר דומה כאילו עולמם חרב עליהם.
כל המצוי אצל בני נוער מכיר את תסמונת משבר החודשים הראשונים שבישיבה הקטנה אצל חלק מהנערים. זהו משבר שעונתו לאחר שהנער החליף את חבריו לתלמוד תורה בקבוצה חדשה של תלמידים שאפתנים, המבקשים, לא פחות ממנו לרשום השגים מרשימים בלימודיהם. הנער אשר הורגל כי ירעיפו עליו שבחים, פרסים וממתקים, נקלע באחת למערכה כואבת שלא הסכין לה.
גם אלו הקרובים לפעילות שתכנה קרוב רחוקים והפצת יהדות, מכירים את השלב הקשה של עונת המעבר משלב ההכרות הראשונית הנעימה, אל שלב ההתמודדות האישית והניסיונות הקשים שבחיי היום יום.
ולאלה, כמו לאלה דרושה הכנה רבה והדרכה ראויה מבעוד מועד. הם זקוקים לאיזושהי זריקת חיסון אשר תתן להם את הכח לעמוד בניסיון ולנענע בראשם לכל גל המאיים לשטוף את הפרק החדש שבחייהם.
הבה נתבונן בדרך שבה נוקט משה רבנו, שעה שהוא יוצא לקראת יתרו חותנו, המבקש להצטרף אל העם היהודי: "ויצא משה לקראת יתרו חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבואו האהלה, ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ד' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל, את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ד'" (שמות י"ח ז' ח').
מה בעצם סיפר משה רבנו ליתרו חותנו רש"י מפרש, ע"פ המכילתא, כי סיפר לו על הניסים שראו על ים סוף ועל מלחמת עמלק.
אך דברים אלו צריכים ביאור, שכן, כל עיקר ביאתו של יתרו אל המדבר לא היתה אלא בעקבות השמועות שהגיעו לאוזניו מאירועי קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. כך מפרש רש"י, בראשיתה של הפרשה, על המילים: "וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק", (רש"י לשמות י"ח, א'). משמע, כי בעקבות קריעת ים סוף ומלחמת עמלק גברה התרגשותו של יתרו והוא החליט לבוא אל המדבר. והנה, כאשר הוא מגיע למדבר מספר לו משה רבנו על מה שבעצם שמע קודם לכן, וכי מה הוסיף משה רבנו ליתרו על מה שבעצם שמע קודם לכן, הלא את זאת ידע קודם לכן?
שאלה זו נשאלה בבית מדרשו של רבנו בעל ה"אור החיים" הקדוש. ניתן היה לפרש כי יתרו שמע שמועות כלליות, אשר לא ירדו לפרטים, הוא רצה לשמוע דברים כהווייתם, בפירוט יתר וממקור ראשון, אשר בעיניו חזה את המאורעות. משה רבנו אכן סיפר לו על אותם ניסים שהביאו אותו למדבר וממנו שמע כיצד בדיוק התרחשו המאורעות.
אך נראה לפרש את הדברים בדרך שונה במקצת. מדוע, בעצם, הגיע יתרו אל המדבר יתרו היה חוקר שחיפש את האמת. הוא לא הניח עבודה זרה שלא נעבדה על ידו. כי כל ימיו היה עסוק בחיפוש תמידי אחר האמת. והרי לא רק הוא שמע את שמע הנס המופלא של קריעת ים סוף ומאורע מלחמת עמלק. כמוהו שמעו זאת כל גויי עולם, אלא שלדידם היו מאורעות אלו כמו חלום בלהות, הפוקד את האדם מתוך שנתו. הוא מתעורר. צובט בבשרו ומתהפך לצד השני.
החלום נשכח והוא ממשיך את שנתו העריבה.
לא כן יתרו, אשר מתרשם מאד מהמאורעות הנסיים ומחליט לשים את פניו אל המדבר. הוא רוצה להתחבר עם בני ישראל ולהתקרב אל ד'.
ואמנם משה רבנו מכבד את מעלתו הרוחנית של יתרו. כבוד מלכים הוא נותן לו כאשר יוצא לקראתו ומקבל את פניו. "כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה. כיון שיצא משה, יצא אהרן נדב ואביהוא ומי הוא שראה אלו יוצאים ולא יצא" (רש"י לפסוק ז').
אך משה רבנו,המבין יפה לנפש חותנו, יודע, כי סכנה אורבת לפתחה של ההתלהבות האדירה שמגלה חותנו. הוא שמע את הדברים היפים. הוא ראה את המבריק והנוצץ. אך ככלות הכל, לא הכל כה ורוד. היו גם צדדים קשים לסיפור יציאת מצרים, חיי הנדודים במדבר לא היו קלים, המפגש עם מצרים על שפת הים גרם לחרדה גדולה, שלא פסקה עד שבאה הישועה, המפגש עם עמלק גם הוא לא היה חוויה נעימה.
וכך כל הניסים. מן ירד להם, אך קדמה לו חרדה של אי ידיעה כיצד יכלכלו את משפחתם. מי מרה הפכו למתוקים אך השעות שקדמו לרגע הנס היו שעות פחד נורא מפני הלא נודע.
ובכלל כל היהדות היא התמודדות קשה, יומיומית ובלתי פוסקת עם טבעו של האדם ועם יצריו, אמנם עולם הבא שהעידון שבו גדול מכל העידונים מחד גיסא, אך השקעה מרובה וקשה בעולם הזה, מאידך גיסא.
משה רבנו ביקש לגלות לפני יתרו גם את צידה השני של המטבע, שיתברר לו, עוד קודם הצטרפותו לעם ישראל, כי לא הכל ניסים ולא הכל קל ונעים היה עליו להראות ליתרו את מה שאפשר שברוב להיטותו לא ראה, או שמא ראה ושמע אך לא הפנים. כי הידיעה בהווה תמנע שבר בעתיד. עליו לדעת מראש את התמונה האמתית, ללא כחל וללא שרק, כדי למנוע אכזבות ומשברים בעתיד.
משה רבנו סיפר לחותנו את הרגעים הקשים שליוו את קריעת הים, הוא סיפר לו כי מלחמת עמלק פרצה על שרפו ידיהם מדברי תורה מצב שאינו מסבך במלחמה כל עם אחר. שכן מואב ואשור לא עלולים לסבול מהתגרות של עמלק על שרפו ידיהם מדברי תורה, ואלו לעם ישראל הנהגה אחרת, הוא מנצח במלחמה שלא כדרך הטבע, אך המלחמה גם פורצת שלא לפי המוסכמות המקובלות.
כי עם ישראל חי מעל הטבע, לזכות ולחובה, כי כשאנו אומרים "אתה בחרתנו מכל העמים", אנו מתכוונים לא רק לתורה ולנבואה, שלהם זכה עם ישראל, אלא גם לפרישות מהבלי העולם הזה, חובה שאינה קלה כלל וכלל.
את זאת רצה משה רבנו לחדד לפני יתרו, להראות לו את התמונה בשלמותה. וממילא, כאשר התורה מספרת כי משה רבנו סיפר ליתרו על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, כוונתה הייתה לומר כי סיפר לו את כל הפרטים שאליהם אפשר ולא שם יתרו את ליבו.
כך גם בהכנה הראויה במעברי החיים השונים, יש לתת מראש כלים נכונים לקראת העתיד, על מנת לאפשר התמודדות ראויה לקבלת תמונה שלימה.