פרשת ויקרא
והיא שעמדה
והיא, שנאת עולם לעם עולם, היא אשר עמדה לאבותינו ולנו, שכן ללא שנאה זו כמה וכמה פעמים כמעט ואבדנו חלילה. בכל עת שבה ביקש עם ישראל להיות ככל הגויים ולהיטמא בהם, באה האנטישמיות והשנאה חסרת ההיגיון ונעמדה כחומה בצורה בין ישראל לעמים, וכבר אמר אחד מגדולי ישראל, כי אם בני ישראל אינם עוסקים בקידוש, עוסקים גויי הארץ בהבדלה…
ודבר זה למדנו בין השאר, גם מגלות מצרים. בני ישראל הגיעו בשבעים נפש לגושן שבמצרים. כולם קדושים וטהורים, רחוקים מגויי הארץ. ואולם נקפו השנים והם ניסו להתערב בגויי הארץ. הם החלו להיראות בבתי התאטראות של מצרים, בקרקסים ובשאר בתי התרבות של מצרים, הם ביקשו להיבלע בין גויי הארץ, ובלבד שלא יכירו בהם כיחידת אנשים העומדת בפני עצמה.
בתחילת ספרו לחומש שמות, מסיק בעל ה"בית הלוי" מתוך כמה מדרשים שהביא, כי גם לאחר השעבוד נשארו בני ישראל צדיקים גמורים ומלו את בניהם. הם רק בקשו להיות חלק בלתי נפרד ממשפחת העמים. שמירת מצוות ועבודת ד'- כן, אך עם לבדד ישכון – לא. או אז הפך הקב"ה את אהבת המצרים לישראל לשנאה. הוא הקים על מצרים מלך חדש, אשר חידש מספר חוקים וגזירות בנוגע למיעוט שבארצו.
ה"בית הלוי" מאריך לתאר את אירועי התקופה שקדמה לשעבוד. הוא מפרש כי לאחר שיוסף מת, חשבו בני ישראל, בעקבות המסורת שהייתה בידם, כי ימי השעבוד הקשים ממשמשים ובאים. הם הבינו כי עתה תתחיל הגלות הקשה ומחשבתם הייתה נתונה לעתידם. מתוך מחשבה מעמיקה ומתוך שיקול דעת נוקב ויורד הגיעו למסקנה המתבקשת, כי הדרך הטובה ביותר מבחינתם תהיה לטשטש, עד כמה שהדבר ניתן , את הגבולות שבינם לבין המצרים. כל דרך אחרת לא נראתה להם.
ואם מסלול חייו של עם ישראל היה הולך בדרך הגיונית, עם הנחות לוגיות ומקובלות, הם אכן צודקים.
אך בזה גופא טעו. מהלך ההיסטוריה של עם ישראל אינו כצפוי והוא שונה מכל מהלך מקובל. אף שלא עברו איסורים מעשיים ורק כלפי חוץ בקשו לקבל על עצמם את כל סממני התרבות המצרית, הרי במעשיהם בקשו, כביכול, לעקור את טעמן העיקר של המצוות "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", בעצם התקרבותם לגויי הארץ, נוצר מהלך על טבעי של ריחוק וניכור. המציאות באה מתוך שנתן הקב"ה בלב גויי הארץ המצרים רגשות שנאה ותיעוב כלפי בני ישראל. לא היה זה בגדר עונש, כי אם אמצעי תחליף במקום התקרבותם לשכניהם. הייתה זו שמירה שמימית אשר מנעה את טמיעתם בקרב גויי הארץ והדבר היה לטובתם ("בית הלוי").
ואף בימינו ראינו בעינינו, אבותינו ספרו לנו, על תהליך דומה שהתחולל באירופה. כמדומה שלא היה מקום בעולם שבו הייתה התקרבות כה עזה בין היהודים לגויים כמו בגרמניה. היהודים תפסו את עמדות המפתח שבעיתונות ובכלכלה, איישו את הקתדראות של האוניברסיטאות, העמידו מדענים ללא גבול ואף זיכו את גרמניה ברבע מכלל פרסי הנובל שקבלה, פי עשרים וחמשה מחלקם באוכלוסיה. התקרבות גדולה מזו וטשטוש יהדות גדול מזה לא ניתן לתאר. אפשר לקבוע בוודאות, כי תופעה מעין זו לא חזרה על עצמה בהיסטוריה בשום מקום וזמן.
ודווקא משם, מברלין ומפרנקפורט יצאו הזוועות הגדולות שידע עם ישראל מעודו. הפעם הן באו מן הסתם כעונש, אך מפליאה העובדה שמתוך יותר ממאה ארצות הגו את רעיון תאי הגזים וההריגות ההמוניות דווקא בגרמניה.
הגוי עצמו לא יכול להסביר לעצמו על שום מה ולמה הוא שונא את היהודי. כך באה האינקוויזיציה וגירוש ספרד לאחר תור הזהב שבו נהפכו היהודים להיות עצם מעצמה של מלכות קסטיליה וארגון וכך הוקעו כל יהודי צרפת בעקבות המרגל דרייפוס לאחר המהפכה הצרפתית, אשר העניקה שוויון מלא לכל הדתות.
על כך אומר הנביא יחזקאל, לאחר שביקשו בני ישראל להיות ככל הגויים: "העולה על רוחכם היו לא תהיה", (יחזקאל כ' ל"ב) לעולם לא יצליחו בני ישראל להתקרב לגויי הארץ. כאשר יהיה נדמה להם כי הם קרובים, או אז יגלו את ה"גוי" שבגוי.
"והיא", השנאה והאנטישמיות "שעמדה לאבותינו ולנו", שכן לולי היא, הרי מזמן היינו אובדים כעם ונבלעים בשאר גויי הארץ.
בעל ההגדה רוצה ללמד אותנו פרק חשוב בהלכות שנאת עולם לעם עולם. הוא רוצה ללמד אותנו כי גוי באשר הוא, שונא הוא לישראל, ואם בו היה הדבר תלוי, הרי היה עוקר מזמן את האומה היהודית מהעולם.
על הפסוק שבהלל "הללו את ד' כל גויים שבחוהו כל האומים", הוא מזכיר את לבן אשר הורה בפיו כי אם היה הדבר בידו, כבר היה משמיד את כל משפחת בית יעקב "יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלוקי אביכם אמש אמר אלי לאמר הישמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע" (בראשית ל"א כ"ט).
משמע, כי בקש לבן להשמיד ולעקור מהשורש את יעקב ומשפחתו וכמו שמעידה התורה בפרשת ביכורים: "ארמי אובד אבי". הוי אומר כי גם כאשר דבר לא קרה ושום צרה לא נראתה באופק, אין זה אומר שעם ישראל לא היה נתון בצרה, עם ישראל משמש תמיד נושא לדיוני הרג וגזרות, אלא שבדרך כלל לא עולה בידי השונא זממו, מבחינה זו מעידה התורה כי אכן לבן היה שונא אכזרי יותר מפרעה.
והוא שאנו אומרים כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, בכל דור ודור ממש, גם כאשר הדבר לא נראה לנו ולא שמענו על כך, וכמו שאמר מרן רבי חיים מבריסק, כי בעצם כל גוי שונא ואויב, ואין הוא נמנע מלהרוג אלא מפני עצלותו…
והקב"ה מצילנו מידם.
הוא רוצה ללמד אותנו כי גוי באשר הוא, שונא הוא לישראל, ואם בו היה הדבר תלוי, הרי היה עוקר מזמן את האומה היהודית מהעולם.
על הפסוק שבהלל "הללו את ד' כל גויים שבחוהו כל האומים", הוא מזכיר את לבן אשר הורה בפיו כי אם היה הדבר בידו, כבר היה משמיד את כל משפחת בית יעקב "יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלוקי אביכם אמש אמר אלי לאמר הישמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע" (בראשית ל"א כ"ט).
משמע, כי בקש לבן להשמיד ולעקור מהשורש את יעקב ומשפחתו וכמו שמעידה התורה בפרשת ביכורים: "ארמי אובד אבי". הוי אומר כי גם כאשר דבר לא קרה ושום צרה לא נראתה באופק, אין זה אומר שעם ישראל לא היה נתון בצרה, עם ישראל משמש תמיד נושא לדיוני הרג וגזרות, אלא שבדרך כלל לא עולה בידי השונא זממו, מבחינה זו מעידה התורה כי אכן לבן היה שונא אכזרי יותר מפרעה.
והוא שאנו אומרים כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, בכל דור ודור ממש, גם כאשר הדבר לא נראה לנו ולא שמענו על כך, וכמו שאמר מרן רבי חיים מבריסק, כי בעצם כל גוי שונא ואויב, ואין הוא נמנע מלהרוג אלא מפני עצלותו…
והקב"ה מצילנו מידם.