פרשת בשלח
קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף
"למען אנסנו הילך בתורתי אם לא"
מאז גורש אדם הראשון מגן עדן, תחת רישומה של הקללה "בזעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ט) שונה סגנון חייו ונושא הפרנסה הפך לנקודה מרכזית בהוויית עולמו. אם קודם לכן, בהיותו בגן עדן, היו מלאכי השרת צולים לו בשר ומסננים לו יין (סנהדרין נ"ט), הפך מזונו לאחר גירושו לגורם מטריד הטורד אותו משלוותו.
יפה ביטא זאת רבנו אמנון ממגנצא בתפילת "ונתנה תוקף" המפורסמת בתפוצות אשכנז: "בנפשו יביא לחמו" . לא אחת דברים אלו הם כפשוטם ממש. לא אחת שמענו וראינו על פועל ושכיר שעשה פעולות הנראות לנו כמסוכנות, והכל כדי להביא מעט פרוטות לפרנסת ביתו.
אמנם מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, אך אין בכך כדי לפטור אותו מההשתדלות להשגתם.
אמנם זן הקב"ה מביצי כינים ועד קרני ראמים. ועם כל זאת, קשה פרנסתו של אדם עד כדי השוואתה, בלשונם של חכמינו, לקריעת ים סוף.
עומד אדם ותוהה: מאין יבוא עזרי ומהיכן אביא את פרנסתי? מהיכן אכלכל את ביתי? אותה שעה דומה הוא לבני ישראל שעה שעמדו על שפת ים סוף והבחינו במצרים הדולקים בעקבותיהם. מאחוריהם המצרים ומלפניהם ים. אין דרך לכאן ולכאן והישועה נראית כמהם והלאה.
ודווקא בנקודה זו עולה הדמיון בין עולם הפרנסה לקריעת ים סוף, עולה ומתחדד. כי לא זו בלבד שבשניהם לוותה את האדם הרגשת חידלון הקרובה ליאוש, אלא שבשניהם באה הישועה דווקא ממקום לגמרי לא צפוי. בני ישראל היו במלכוד הנראה כחסר תקנה. אויב מאחורה, איתני טבע מקדימה ומשמאל ומימין נחשים ועקרבים, אזרחיו הקבועים של המדבר הגדול והנורא. בני ישראל כבר היו אז מלומדים בניסים ואף על פי כן, אף אחד לא יכל לשער מאין יבוא הנס ואיזו דרך הצלה תיבחר.
היו שחשבו כי יחזרו למצרים, ינסו להלחם עם המצרים ואז יתרחש להם נס וידם של המצרים תיבש. אחרים חשבו כי נראה שיצוו ללכת לצדדים. הם סברו כי לא יוזקו שם, מאחר ולא הנחש ממית אלא החטא ממית, ואילו כאן יעמוד הקב"ה לימינם וישמור עליהם מהמזיקים.
אך הישועה באה דווקא ממקום לגמרי לא צפוי. כי אף אחד לא העלה בדעתו שהישועה תבוא דווקא מכיוון הים. אך עובדה היא כי הישועה הגיעה דווקא מכיוון זה.
כך קריעת ים סוף וכך גם מזונותיו של אדם. אף כאן אין הוא יודע מהיכן תבוא פרנסתו. הוא חושב כי תבוא מדרום או מצפון, ולבסוף היא באה ממקום שכלל לא היה בדעתו.
מזונותיו של אדם קשים ומרים כמו הרגשתם של אלה אשר עמדו נרדפים על שפת ים סוף, אך גם הפתרונות שמספק הקב"ה לבעיית מזונותיו דומים לפתרונות שנתן הקב"ה לאלו אשר עמדו על שפת ים סוף.
ואם יש את נפשך לומר בדרך אחרת את ההשוואה לקריעת ים סוף, הרי היא: העולם הזה ידוע כעולם של הסתר. עולם שבו אלוקותו של הקב"ה נעלמת ובלתי נראית. השגחתו של הקב"ה אינה יכולה להיות גלויה יותר מידי, שכן על האדם להיות יצור בעל בחירה, וכאשר הקב"ה מתגלה בהדר גאונו נטלה הבחירה ואין מקום לשכר או לעונש.
אך היו זמנים שבהם התגלה הקב"ה מתוך ההעלם הגדול. התגלות כזאת הייתה בשעת קריעת ים סוף. שם הוסרו צעיפי ההעלם, עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. ואם יחזקאל בן בוזי צפה במעשה מרכבה, הרי שגדול היה כוחן של אותן שפחות, אשר היו מראות באצבע ואומרות: " זה קלי ואנווהו" (שמות ט"ו, ב' וברש"י שם).
הרי לפנינו ניגוד עצום, מחד גיסא, העלם והסתר, ללא יכולת לחוש, לראות או לשמוע אותו. ומאידך גיסא, התגלות כה ברורה ונחרצת כמו זו שלה זכו בעת קריעת ים סוף.
מזונותיו של אדם דומים מבחינה זו לקריעת ים סוף. עד כמה שהקב"ה נעלם ונסתר מעמנו, אפשר לגלות אותו ולחוש את השגחתו בעת החיפוש אחר מזונות. אמנם לא כל הראיות שוות ולא הרי השגתו של זה כהרי השגתו של זה. כל אחד וראייתו הפרטית שלו. אך הכל רואים. רואים את ראובן הבוטח במשכורתו הגבוהה, אשר כעבור זמן קצר מתגלית ככסף המזומן לרופא השיניים שלו. ורואים את שמעון אשר במשכורת נמוכה מחזיק בכבוד את משפחתו ו"גומר" את החודש, בחינת מעט המחזיק את המרובה.
וגם אז, כאשר הוא מתלה תוך כדי חיפוש אחרי דרכי מזון, קשה לנו להבין על מה ולמה בחר לו הקב"ה לגלות אז את השגחתו. ממש כפי שקשה לנו להבין מדוע בחר להתגלות בעת קריעת ים סוף.
אך נראה שהסבר אחד לשניהם. כאשר יצאו בני ישראל ממצרים היו שקועים בארבעים ותשעה שערי טומאה, רחוקים מאד מהקב"ה. לא ניתן היה לנתק אותם ממקורות יניקתם הטמאה ולהכשיר אותם לקראת קבלת התורה אלא בחריגה מהנהוג משך כל הדורות ובנקיטת דרך בלתי שגרתית של יציאה זמנית מתוך ההעלם הגדול. הקב"ה גילה, איפוא, את עצמו ובכך התקרב העם לאמונה שלימה.
והוא הדין באשר להתגלות שבעת חיפושו של האדם אחר מזונותיו. אין דבר שעשוי להביא לנטישת הקב"ה, התורה והיראה, כמו ההתעסקות המופרזת בהבאת טרף הביתה, רדיפה אחרי תענוגות והבלי העולם הזה ויצר כינוס נכסים וצבירת הון רב. כל אלה מסכנים את האדם מאד ומעמידים את עולמו הרוחני בסיכון התדרדרות גבוה, עד כדי התרסקות מוחלטת. הקב"ה מוכן אז להתגלות מעט, להציץ על בריותיו ובלבד שלא ימעדו לגמרי.
קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, אך גם נעימה ההתגלות שבעקבות הקשיים כמו זו אשר הייתה בשעת קריעת ים סוף.