ידוע שבתורה היו מספר מניינים לבנ"י. כשירדו למצרים ב-70 נפש ואח"כ התרבו, הייתה ספירה אחת. ספירה שנייה הייתה בספר במדבר- ר"ח אייר, כשהתחילו במסעות- בניית המשכן.

מנין שלישי מופיע אחרי מעשה העגל לאחר שמתו החוטאים.

בפרשת כי תישא נאמר שכאשר באים לספור את עמ"י נותנים מחצית השקל כדי שלא יהיה נגף. וכתב רש"י- הכוונה עין רעה. הנושא הזה של ספירה ע"י חפץ כמו מחצית השקל, מופיע בכמה מקומות ביהדות.

1. שאול שיצא למלחמה ספר את חייליו ע"י טלאים- כבשים.
2. "ויספרם בבזק" שאול שם על כל חייל בזק- אבן.
3. במפקד המדינה בישראל דנו הפוסקים האם מותר לספור, ושוב העצה הייתה שלא סופרים את האנשים, אלא על כל אחד ישימו טופס, וכך סופרים את הטפסים.
4. במסכת יומא כ"ב:, כשהיו צריכים לספור את הכוהנים העובדים בעבודה באותו היום, לא ספרו את הכוהנים, אלא עמדו עשרות הכוהנים במעגל, כל כהן הרים את אצבעו וכך ספרו את האצבעות.

במסכת ברכות דף ס"ב:, מופיע שאצל דוד המלך התפרצה מגיפה בגלל שספר את ישראל בעצמם ולא ע"י דבר צדדי ואסור לעשות כן.

שאלה: מהו עניין העין הרעה ומהו הפתרון לה?

תשובה: ברש"י פרשת כי תישא רואים שאמנם אסור לספור את ישראל בשל העין הרעה, אך ברגע שסופרים משהו אחר כגון שקלים, העין הרעה חלה עליו. (אמנם, צריך עיון מה ההבדל בין אדם לאצבעו בספירת הכוהנים.)

זוהי הכוונה בפרשת כי תישא לתת מחצית השקל וכך לא יהיה נגף- עין הרע.

נאמר שיוסף התברך שלא תשלוט בו עין רעה. שנאמר: "וידגו לרוב בקרב הארץ"- שבט יוסף נמשל לדגים. כמו שבדגים העין לא שולטת משום שהם במים, כך גם ביוסף.

נשאלת השאלה:

א. אולי יכולים המים להיות צלולים וכך כן רואים את הדגים!

ב מהו הקשר והדמיון בין הדגים ליוסף? הלא אותו רואים מצוין!

תשובה:

1. לפי מה שהסברנו שבשביל מניעת עין רעה יש לחפש תחליף, חפץ, בדגים- אפילו אם רואים אותם אין העין שולטת בהם כי היא פוגעת רק במים שסביבם. כך גם סביב שבט יוסף יש שכבת אויר שאנו לא מבחינים בה, ובה פוגעת העין הרעה וזהו הדמיון לדגים.

 

העונש של דוד המלך הוא על כך שספר את עמ"י בלי תחליף.

הרמב"ן בבמדבר מביא עוד שני הסברים:

• ספירת עמ"י תמיד הייתה תמיד מגיל 20 והלאה, והוא ספר כבר מגיל 13.
• דוד ספרם שלא לצורך. וזה אסור אפילו עם חפצים. מותר לספור את ישראל רק אם יש צורך בכך ולא סתם להתרשם ממספרם.

מכאן דנים הפוסקים מהו הצורך בספירת מדינת ישראל. ניתן לקבל את הצורך הביטחוני והרפואי.

פרשת במדבר: כאשר בא משה לספור את בנ"י מפרט רש"י על הספירות השונות :ספירה ראשונה להראות שבנ"י באו למצרים ב70  נפש והתרבו ריבוי גדול, ספירה שנייה -הקב"ה בבניית המשכן והשראת השכינה, רצה להראות על כמה משרה אותה, ובעגל- לדעת מספר הנותרים לאחר שמתו החוטאים.

שאלה: וכי הקבה צריך לספור בכדי לדעת כמה יש כדי להשרות שכינה?  וכן בנותרים מהעגל? ויותר    מכך, הלא דוד לפי הרמב"ן נענש משום שספירתו הייתה שלא לצורך, מה צורך יש בספירה זו?

תשובה: הספירה מעידה על משהו שהוא חשוב ויקר לבעליו. ועמ"י התכבדו בכך:

כלפי הגויים- שיכבדו אותם.

וכלפי עצמם- שידעו כמה הם חשובים ויקרים למקום.

ובחטא העגל, אפילו שחטאו ונפטרו מהם מראה להם הקב"ה שהוא מייקר ומחשיב את הנותרים לא מתייאש מהם.

ולכן- יש פה צורך גדול! ואי אפשר לומר שהספירה בלי צורך!

שאלה נוספת: מדוע הספירה לא הייתה בחנוכת הממשכן בר"ח ניסן אלא בר"ח אייר?

תשובה: הרבה פוסקים מסבירים שרצה הקב"ה להמתין חודש ואז להראות לבנ"י שהשראת שכינתו היא דבר קבוע! בדומה לאחד ששוכר דירה, ומתחייב במזוזה רק לאחר חודש.

שאלה: מה שייך אצל הקב"ה דבר ארעי? הלא וודאי ששכינתו במשכן קבועה! וגם במזוזה יש להמתין 30 יום רק אם שוכר את הדירה,  אך מי שקונה אותה מתחייב מיד!

תשובה: ביום חנוכת המשכן מתו נדב ואביהו. שררה אבלות וטרגדיה ולא היה נראה כאילו הקב"ה אוהב, מייקר ומשרה שכינה, אלא יותר כמו בחטא העגל, שאמנם לא מתייאש אך זהו עדיין לא זמן לשמחה.

ולכן אחרי  30 יום בגמר האבלות על נדב ואביהו,  אז הייתה השראת שכינה מושלמת.

 

לא תמיד נראה שאיסור הספירה הוא בגלל עין רעה. כאשר סופרים הרבה אנשים-מובן, אבל במסכת יומא כב: ספרו קבוצה קטנה של כוהנים! אז מהי הבעיה? אין כאן עין רעה!

ועיין, שבגמרא יומא מובא פסוק: "והיה מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר." -עמ"י, אפילו מעט אנשים, לא נספרים.

שואלים המפרשים: מדוע לא מביאה התורה פסוק מהתורה אלא מהנביא?

תשובה: בתורה מופיע נוסח דומה אך נאמר שעמ"י לא יספרו "מרוב". מהברכה של הריבוי לא יכולים להיספר.  אך בפסוק זה, משמע שממש אסור לספרם ולא דווקא "מרוב". מריבוי.

שאלה נוספת: שאלת המהרש"א ביומא: מדוע לא השתמשו בפסוק של כי תישא שמראה שהספירה מזיקה?

תשובה: בכי תישא ספרו את כל עמ"י ולכן משתמע שזה רק למספר גדול.

 

סיכום: עניין הספירה הוא משום שכל יהודי הוא עולם שלם. המספר מבטל את היחודייות והחשיבות של כל יהודי, ולכן ביומא מובא הפסוק מהנביא.

 

הפטנט הנהוג היום הוא ספירה בעזרת: הושיע את עמך וכו. יש לדון מה התועלת בכך.