פרשת אמור
פסח שני
"אונס רחמנא פטריה", חשבתי, רציתי לקיים מצווה, לעשות מעשה טוב וקרה לי אונס ונבצר ממני לעשותו. האם עלי להיות מאוכזב, להרגיש איזה צער הרי התורה פטרה אותי. ומה עוד שהרי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. ואני אקבל שכר גם על הרצון שלא זכיתי לממשו ולא עוד אלא אקבל שכר כאילו קיימתי מצווה שהרי למדנו "חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".
פרשת פסח שני ראויה הייתה להיאמר על ידי משה רבנו כשאר כל התורה כולה אלא שזכו האנשים ההמה , שהיו כשרים וחרדים על המצוות, שתיאמר על ידיהן, שמגלגלין זכות על ידי זכאי. ולכאורה איזו זכות מיוחדת הייתה להם שנחשבו לזכאים שמגלגלין זכות על ידיהן ושתקרא הפרשה על שמם? ובאמת הגמ' במסכת סוכה דנה מי הם היו אותם האנשים שהיו טמאים לנפש אדם שעבורם נאמרה פרשת פסח שני. האם היו אלה נושאי ארונו של יוסף או שמא מישאל ואלצפן שנטמאו מאחר והיו עסוקים בנדב ואביהוא? ומסיקה שם הגמרא שהיו אלו אנשים שנטמאו למת מצווה. ובאמת הם היו פטורים ממצות קרבן פסח. אבל אנו רואים שהם לא הסתפקו בהרגשה כאילו עשו את הפסח. הם הרגישו שחסר להם משהו, הם באו למשה ואהרן בדרישה נחרצת: "למה נגרע" למה לא נזכה גם אנו להקריב קרבן פסח בפועל. נכון, תהיה לנו מעלה כאילו עשינו אבל סוף סוף זה לא אותו הדבר. הרי העשייה בפועל עם כל הכוונות יש לה תוצאות אחרות למה נגרע מהם?
כשיש כוח רצון לקיים את המצווה, כאשר קיימת השתוקקות ושאיפה כזו הקב"ה עושה רצון יראיו. אנשים כשרים וחרדים על המצוות זוכים שתאמר להם פרשה חדשה בתורה פרשת פסח שני, הם יוכלו להקריב את הפסח ולזכות בכל המעלות והזכויות שיש למי שמקריב קרבן פסח.
אברהם אבינו ביום השלישי למילתו. הוא יושב פתח האוהל כחום היום, הוא פטור ממצות הכנסת אורחים. ומה עוד שזה יום שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה ואין תקווה שיבואו אורחים. הוא יכול היה בהחלט לשכב במיטה בתוך האוהל בצל. אבל אברהם אבינו לא משלים עם הפטור שיש לו. נכון, הוא רוצה לקיים את המצווה ונאנס מלקיימה והוא אפילו יחשב כאילו עשאה אבל הוא לא מסתפק בזה. כואב לו שאינו יכול לקיים את המצווה הוא רוצה לעשות אותה בפועל, לזכות למעלות שנקנות רק ע"י עשי"ה של מצוות בפועל. ואז הקב"ה עושה רצון יראיו ומזמין לו אורחים. וכך ניתנה לאברהם אבינו האפשרות לקיים הכנסת אורחים בפועל גם כשהוא אנוס ולכאורה יש לו פטור.
"וילכו שניהם יחדיו", אברהם אבינו הולך לעקידה יחד עם יצחק. ובשעה ששולח ידו לקחת את המאכלת לעשות רצון הבורא, "ויקרא אליו מלאך האלוקים מן השמים ויאמר אברהם אברהם. אל תשלח ידך אל הנער", אל תשחט את יצחק. תמה אברהם אם כן לחנם באתי האם אחזור לביתי בלי המעלות והזכויות שכה ציפיתי להם. הוא לא מוותר הוא מחפש דרך ומבקש אולי אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם, עונה המלאך לאברהם אבינו "ואל תעש לו מאומה", אל תעשה בו מום, "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". רצון הבורא כבר נעשה, עמדת בניסיון. אברהם אבינו הולך לקיים מצווה וכולו השתוקקות לקיים רצון הבורא ופתאום אומרים לו "אל תשלח ידך אל הנער", הוא היה צריך לשמוח יש לו פטור, הנה רציתי לקיים ועכשיו אני אנוס, אך לא. אברהם אבינו מחפש דרך אולי בכל זאת יעשה איזשהו מעשה, הוא לא מסתפק ב"מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו". הוא שואל אולי אוציא ממנו מעט דם.
כאשר אדם כל כך משתוקק ורוצה לקיים בפועל את ציווי הבורא. הקב"ה עושה רצון יראיו, "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וכו' ויעלהו לעולה וכו' ". הקב"ה מזמן לו מששת ימי בראשית תחליף, איל אחר. ואברהם מעלהו לעולה תחת בנו. על כל עבודה שעשה ממנו, היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאילו עשויה בבני כאילו בני שחוט כאילו דמו זרוק, כאילו עורו מופשט, כאילו בשרו נקטר ונעשה דשן. כי מי שבאמת רוצה ומבקש – אכן זוכה!
אהרן הכהן נצטווה בהקמת המשכן ובחנוכתו, אבל כשראה את הנשיאים מקריבים קרבנותיהם חלשה דעתו והצטער מדוע אינו בכלל השבטים כולם? מדוע אינו מביא קרבנות כשאר הנשיאים? אף על פי שלא נצטווה כלל להביא קרבנות יחד עם השבטים ואם כן מה לו להצטער הרי הוא פטור מחובה זו. ובכל זאת אהרן הכהן מצטער הוא כואב שאין לו את המעלות והזכויות שניתן להשיג על ידי הקרבת הקרבנות. בשכר צער זה אמר לו הקב"ה: "שלך גדולה משלהם", אל תצטער, אני אתן לך עבודה שעל ידה תעלה במעלות וזכויות גדולות מקרבנות הנשיאים.
ובכלל, הרצון והתשוקה לקיים מצווה, ההכנה לקראת המצווה והשמחה שלאחריה מגלים ומוכיחים עד כמה חשובה המצווה אצל האדם. ה"חפץ חיים" מבאר את המשנה באבות: "אם עמלת בתורה הרבה שכר יש לך". משמע שיש לעמל בתורה שכר יותר ממה שהיה מגיע לו ביחס לעמלו בתורה.
וביאר ה"חפץ חיים": אם את הזמן הפנוי שיש לך אינך מבטל לריק, אלא אתה ממנצל אותו לעמל התורה, הרי מוכח שכל רצונך ומגמתך לעסוק בתורה ורק בגלל שאתה אנוס אינך עוסק בתורה, לכן מגיע לך שכר הרבה גם על הזמנים שאינך יכול ללמוד ולעמול בתורה. כי יש ערך לצערו של האנוס.