'מנהגי שמחת תורה'
כתב הרמ"א בסימן תרס"ט: 'ועוד נוהגין במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות'. כעין זה כתב גם הרמ"א בסימן תר"ס בסדר היקף הבימה עם ארבעת המינים בשבעת ימי החג. על מה שכתב שם השו"ע 'נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה ולהקיפה פעם אחת בכל יום ובשביעי מקיפים אותה ז' פעמים זכר למקדש' כתב הרמ"א: 'ומוציאים ז' ספרי תורה על הבימה ביום שביעי ויש מקומות שמוציאים כל הספרי תורה שבהיכל'.
על דברי הרמ"א ש'נוהגים להוציא כל ספרי תורה שבהיכל' כתב בספר אליהו רבה סימן תרס"ט סק"ה 'ונותנים נר דלוק בתוך ההיכל'. ובטעם הדבר כתב הט"ז בסימן קנ"ד אות ז': 'שעושין כן לכבוד התורה לסימן תורה אור דהיינו רמז בזה כשאין שם ספר תורה צריך לאור הנר כן נראה כוונה למי שעושה כן'.
כן כתב גם ב'ערוך השולחן' בסימן תר"ס: 'ויש שמוציאין כל הספרי תורה ומעמידין נר בארון הקודש על שם נר מצווה ותורה אור'. נעיין במנהג זה ונראה מה שפקפקו בו הפוסקים ומה שניקח אל לבינו מדינים אלו.
בשו"ע סימן קנ"ד בדין תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת כתב המחבר בסעיף ח': הארון וכל מה שעושים לספר תורה מועיל בו תנאי' וכתב הרמ"א: 'ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה'. הט"ז שם באות ז' מביא את דברי רש"ל שכתב: 'נראה דאין קרוי הורדה מקדושה אם מניחין שאר ספרים בארון אצל ספר תורה דהא עדין בקדושתו קאי'.
ומוכיח זאת הרש"ל: 'ותדע שהרי העולם נהגו להניח בארון יריעות פסולות והוא הדין חומשים ושאר ספרים' ומוסיף: 'אכן צ"ע היכא שהוציאו ס"ת ממנו אם יכולים להניח בתוכו שאר ספרים דמאחר דלית ביה ספר תורה הוה הורדה מקדושה לפי שעה או לא'.
ומביא הט"ז: 'ומו"ח ז"ל הוכיח דאפילו לפי שעה מקרי הורדה'. שאסור להוריד מקדושת ארון קודש גם לזמן קצר כאשר אין בו ספרי תורה. והוסיף וכתב הט"ז: 'על כן ולפי זה לא יפה עושים קצת ביום הושענא רבה שמוציאין כל ספרי תורה ושמים שם נר דולק והוי דופן ארון הקודש תשמיש לאותו נר'.
ולאחר שהביא טעם הנותנים את הנר שעושים כן לכבוד הספר תורה כתב הט"ז: 'אבל אין זה מספיק כיוון שיש איסור להוריד הקדושה של הארון'. והובאו דבריו ב'משנה ברורה' שם אות ל"א ועיי"ש שהביא דינים נוספים לגבי שימוש בספרים.
עוד מצאנו כי יש הקפדה מיוחדת אפילו על שמו של המקום בו מונח ספר התורה. הגמ' בשבת על המשנה 'על שלש עברות נשים מתות בשעת לידתן' מביאה 'תנו רבנן על שלש עבירות נשים מתות יולדות רבי אלעזר אומר נשים מתות ילדות… ויש אומרים על שקורין לארון הקודש ארנא'. שקראו לו 'ארון' סתם ולא 'ארון הקודש'.
עוד איתא שם בגמ' 'בעוון שני דברים עמי הארצות מתים על שקורין לארון הקודש ארנא ועל שקורין לבית הכנסת בית עם'. המגן אברהם הביא את דברי הגמ' הללו וכתב: 'דצריך לומר ארון הקודש' ולא לומר ארון סתם. והקשה שם 'מיהו נמצא כמה פעמים בגמרא ופוסקים ארון וצריך לומר דכשעוסק בלימוד שאני, שהכל דבר שבקדושה'.
אף שכהיום רגילין לקרוא למקום עליו קוראים בתורה תיבה. ולמקום בו מונח הספר תורה ארון הקדש וקדושתו של ארון הקודש גדולה מקדושתה של התיבה עליה מניחים את הספר תורה בשעה שקוראים בו. כתב במשנה ברורה, 'דתיבה הספר תורה מונח בה תמיד, וכסא הוא השולחן אין נותנין עליו הספר תורה אלא לפעמים'.
יתירה מכך, ארון הקודש יש לו דין של 'תשמישי קדושה' וכך כתב בשו"ע קנ"ג סעיף ג': 'תשמישי קדושה, כגון: תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין וארגז שנותנים בו ספר תורה או חומש'.
על 'תשמישי מצווה' פוסק המחבר בשו"ע הלכות ציצית 'חוטי ציצית שנפסקו יכול לזרקן לאשפה מפני שהיא מצווה שאין בגופה קדושה' וברמ"א שם כתב: 'ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג ביזיון לזורקן במקום מגונה אלא שאין צריכין גניזה ויש מדקדקין לגונזן והמחמיר ומדקדק במצוה זו תבוא עליו ברכה' וכתב שם במשנה ברורה שהוא הדין בסכך הסוכה ולולב ושופר.
כך הוא הדין בתשמישי מצווה. אבל בתשמישי קדושה יש חומרה נוספת. הם טעונים גניזה. זה לשון הברייתא במגילה 'תנו רבנן: תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין. ואלו הן תשמישי מצוה, סוכה לולב שופר ציצית. ואלו הן תשמישי קדושה, דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן'. ארון הקודש והתיבה עליה קוראים בתורה נקראים 'תשמישי קדושה'.
בספר 'נפש החיים' למד מברייתא זו ש'יתרה התורה הקדושה ביתרון אור ותוספת קדושה גם על המצוות כולן יחד'. 'כי קדושת ואור המצווה אשר תשכין אורה על אותו הדבר והחפץ אשר בו ועל ידו תעשה המצווה, אינו שורה עליהם רק לפי שעתו, בעת שהמצווה נעשית בהם. אבל לאחר שנעשה בהן מצוותן, הקדושה והאור מתעלה ומסתלק מהם תיכף ונשאר כבראשונה'.
'אבל התורה הקדושה, כל מקום שתזריח ותופיע אורה וקדושתה פעם אחת, קדושת עולם תהיה לו, ונשאר תמיד בקדושתו. כמו ששנינו בבריתא שתשמישי מצוה נזרקין ותשמישי קדושה נגנזין. ולכן מנו שם תשמישי תפילין ומזוזות, בכלל תשמישי קדושה. מחמת פרשיות התורה שהיו מונחות בתוכם פעם אחת'. 'נרתיק של תפילין' בית של תפילין שהיו מונחות בו פרשיות התורה הקדושה אפילו פעם אחת, מקבל דין אחר. הוא כבר לא תשמיש מצווה בלבד, הוא תשמיש קדושה שטעון גניזה.
לימוד גדול למדנו כאן ממנהגי שמחת תורה על קדושתה של תורה. מקום שיש בו או היה בו ספר תורה, או פרשיות של תורה היו מונחות בו, אפילו לשעה, קיבל דין של 'תשמישי קדושה'. ארון הקודש, הבימה עליה קוראים בתורה. נתקדשו והינם 'תשמישי קדושה'.
אם כך הוא בתשמישי קדושה, צא ולמד מה מעלתו וקדושתו של מי שעוסק בתורה תדיר. של מי שמוחו וגופו נעשים למקום שהתורה נמצאת בהם. איזו קדושה חלה עליו. נכיר במעלת עמילי התורה ולומדיה ונעריך את הקדושה החלה עליהם. נזכור ונדע לשמור על קדושה זו החופפת ומגינה עלינו.