יום ט' בתמוז ויום י"ז בתמוז
גמ' ראש השנה י"ח: צום רביעי זה ט' בתמוז שבו הובקעה העיר וזה מופיע בירמיהו נ"ב ומלכים ב' כ"ה.
תוס' מקשים שאנו נוהגים שבי"ז בתמוז הובקעה העיר. [עיין שו"ע או"ח תנק"ט סעיף ב'].
ומתרצים שבבית ראשון הובקעה העיר בט' ובבית שני הובקעה העיר בי"ז ואנו נוהגים בי"ז שחורבן בית שני יותר קרוב אלינו ובגלל שבי"ז בתמוז נשברו הלוחות.
מקשה הריטב"א בתענית, שהרי דברי קבלה עדיפים וא"כ כיוון שבדברי קבלה כתוב ב' בתמוז היה צריך להיות בב' בתמוז.
תוס' מביאים שבירושלמי מתרצים שהיה בלבול חשבונות ולכן יש שינוי בתאריכים.
עי' מנחת חינוך ש"א שהיק' קושיה זו והוסיף לשאול שבגמ' ראש השנה י"ח נחלקו ר' עקיבא ורשב"י האם צמים בעשרה בטבת שבו החל המצור או חמשה בטבת שהגיעה שמועה לגולה על החורבן שהיה בתשעה באב והיק' המנ"ח הרי תנאים אלו היו מיד אחר החורבן וליחזו היכי נהוג עלמא ועל מה הם חולקים,
גמ' תענית י"ט אמר ר' יוחנן אילו אני הייתי שם הייתי קובע תענית בי' באב שבו נשרף הבית וגם על זה מק' המנ"ח האם ר' יוחנן יכול לחלוק על דברי קבלה,
עוד היק' המנ"ח מדוע ד' צומות אינם דוחים את השבת הרי הם דברי קבלה והאיסור לצום הוא גם מדברי קבלה כדכתיב וקראת לשבת עונג וביותר שאפשר בג' צומות לאכול בלילה ולקיים עונג שבת ואף בתשעה באב שא"א כלל לקיים עונג שבת מ"מ גם האיסור לצום וגם המצווה להתענג הם דברי קבלה שב ואל תעשה עדיף,
מתרץ המנחת חינוך שעיקר הצום שמוזכר בספר זכריה צום הרביעי וצום העשירי וכו' לא מוזכר תאריך אלא את החודש שבו צריך לצום ואת התאריך קבעו חכמים ולכן אין דוחה שבת שאפשר לצום ביום אחר בחודש ומתקיים הדברי קבלה.
ובזה מתורץ קושיית הריטב"א שאף אם יצומו ביום אחר מתקיים הדברי קבלה.
וכן מחלוקת ר' עקיבא ורשב"י אף שהם מביאים פסוקים עיקר מחלוקתם היא באיזה תאריך בחודש הכי ראוי לקבוע את הצום ואין זה סתירה לדברי קבלה כיוון שהצום הוא צום חודשי ולא יומי ואיך שיהיה מתקיים הדברי קבלה.
ולפי"ז מחדש המנחת חינוך חידוש גדול הלכה למעשה שאדם שהיה חולה בתאריך של הצום יצום יום אחר באותו חודש כיוון שהעיקר זה לצום בחודש הזה.
עפי"ז מתרץ בספר ברכת כהן לגרב"ש דוייטש שליט"א את דברי האבודרהם שכ' שאם יחול צום עשרה בטבת בשבת יצומו וזה דוחה שבת ולא נתברר בדבריו מה שונה צום עשרה בטבת משאר צומות ולפי דברי המנ"ח יש לומר שכל הצומות הם חודשיים אבל עשרה בטבת כתוב בו בעצם היום הזה סמך מלך בבל ולכן הוא צום יומי ולא חודשי ודוחה שבת.
[יש להעיר שלעיל הקשנו ממחלוקת ר' עקיבא ורשב"י שהיא על צום עשרה בטבת ותירצנו שזה צום חודשי אף על עשרה בטבת]
בסליחות שאומרים לצום י"ז בטבת מוזכר שאחד הדברים שבגללם צמים הוא שבירת הלוחות ויש להקשות בעניין זה שהקב"ה אמר למשה שבנ"י חטאו בעגל ועדיין הוא לא שבר את הלוחות ורק אחר שירד מן ההר שבר ויש לעיין מה נתחדש לו כשירד שאז שבר את הלוחות ומדוע לא שבר מיד כששמע שהם חטאו,
ויש לתרץ שכשירד ראה את העגל ומחולות וזה התחדש לו שרואה מחולות שהם שמחים בחטא ולכן שבר.
עוד תירוץ יש במהרש"א יבמות ס"ב שזה משום שאינה דומה שמיעה לראיה וזה חידוש גדול שגם משה ששומע מהקב"ה שייך אצלו שראיה היא יותר גדולה.
עוד יש לתרץ שכשראה את העגל פרחו האותיות והלוחות נהיו כבדים ולכן השליכם מידו ונשברו הלוחות וזה מוסר גדול שגם שיש קשיים בחיים אם יש אותיות בתורה הם מחזיקים את הלוחות והם מחזיקים את החיים אך כשפורחים האותיות אי אפשר להחזיק את הלוחות והם נשברים.
עוד יש לתרץ לפי מה שמצאנו שהקב"ה אמר למשה שבמקום להיכנס לארץ שיעלה להר העברים ויראה את הארץ רואים את כוחה של ראייה וכך גם כשראה משה את העגל זה השפיע אליו בראייתו ולכך הוצרך לשבור את הלוחות משום ההשפעה שזה השפיע עליו וזה מלמדנו את כוחה של ראיה הן לצד החיוב והן לצד השלילה כמה צריך להיזהר מראייה אסורה.
יהי רצון שיהפוך הקב"ה לנו את צומות אלו לימי ששון ושמחה והאמת והשלום אהבו.