שאלות:

1 שאלת המגן אברהם האיך אנו אומרים בחג השבועות שחל בו' סיון – זמן מתן תורתינו, בו בזמן שמשה הוסיף יום אחד מדעתו והתורה ניתנה בפועל בז' – בשבת?

2 למה אומרים 'זמן מתן תורתינו ולא זמן קבלת תורתינו?

3 מדוע באמת הוסיף משה יום אחד מדעתו והקב"ה הסכים איתו?

4 יש אומרים שמשה רבינו הסתמך על מקור מהפסוקים כשהוסיף יום אחד מדעתו כי הוא היה ביום רביעי בהר, והקב"ה אמר לו שיודיע לעם ליטהר ולא להתקרב לאשה – היום ומחר וביום השלישי שיקבלו תורה. ובפשטות היום ומחר היינו ימים רביעי חמישי, וביום השלישי זה שישי, ואילו משה החליט שזה חמישי שישי והתורה תנתן בשבת. וההסבר להוספת יום אחד מדעתו כי לא מסתבר שהיום ומחר – ה'היום' הוא יום רביעי, כיון כבר עבר חצי יום.

וצ"ב מנא ליה למשה, אולי באמת הכונה ב'היום' הכוונה חצי יום?

5 בגמרא שבת בדף פ"ח משמע שמה שקבע למשה לדחות את מתן תורה להיום כי ביום שישי צריכים לטרוח לשבת. וסברא זו מאוד קשה.

6 שאלת התוס' בעבודה זרה דף ג'. איך כתוב בגמ' ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי שהכוונה לשישי בסיוון והרי התורה ניתנה בשבת שזה יום ז'?

תשובה:

התשובה על פי מה שאמר ר' אריה לייב צונץ. תוס' בשבת פ"ח ע"א הקשו מדוע הקב"ה היה צריך לכפות הר כגיגית והרי עמ"י אמרו נעשה ונשמע. ותי' בתוס' שהיה חשש שכשעם ישראל יראו את האש הגדולה הם יתחרטו ולכן היה צריך לכפות אותם. ומשה רבינו לא ידע שצריך לכפות אבל שתהיה אש גדולה הוא ידע, ולכן הוא חשש שביום שישי יתחרטו עם ישראל מחמת האש הגדולה ואז העולם יתבטל,

וזאת: כיון שיש תנאי ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי שכל העולם עומד על ו' בסיון שאם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ולכן בחר להעביר את יום השישי בשקט וממילא הנעשה ונשמע שהיה ביום חמישי בגיור שמופיע בסוף משפטים התאפס גם ליום ו'.

אבל הוא השתמש גם בסברא, כאילו שטרחת השבת קובעת. ובצירוף ראיה והוכחה מהפסוקים – היום ומחר. וממילא יום ו' התקיים התנאי ונחשב שעם ישראל קיבלו את התורה.

ואם בשבת תהיה האש הגדולה ויתחרטו אז לא יתבטל העולם כי התנאי היה דוקא על יום שישי ולא על שבת. ויותר יש לומר, שאם ביום שישי התקיים התנאי חשיב שכאילו כבר קיבלו את התורה והחזרה בשבת תהיה כחטא לאחר הקבלה וכעין חטא העגל שהוא אחר יהדותם וקבלת התורה.

ובביאור הענין:

בדף פ"ח ע"ב כתוב שמשה בא לקחת את התורה והמלאכים התנגדו ואמר הקב"ה למשה אחוז בכסא כבודי ותן להם תשובה ואז היתה התשובה פשוטה, מה תעשו עם התורה, אין לכם אבא ואין כיבוד אב, אין לכם כסף ואין סחורה ולא תגנוב, לא הייתם במצרים, וכו'.

וצ"ב מהו הויכוח הזה. וההסבר שיש 'תורה פסיקתית' ויש תורה ביצועית. בתורה הביצועית בודאי שייכת לעמ"י, אבל מה יקרה אם כל עמ"י יטעו בדבר הלכה, ובשמים ידעו שכולם טעו כי שם אין טעויות – מי יחליט בזה. אם התורה ניתנה לבני אדם הם קובעים כאילו הם בבחינת אחוז בכסא כבודי ואז זכותם לקבוע את התורה ותורה לא בשמים.

עיין ב"מ נ"ט ע"ב במחלוקת בין ר""א לר"י ששם מוזכר הענין הזה שתורה ניתנה בהר סיני וניתנה לבם גם בעלות להחליט את האמת של התורה. וממילא ביום שישי אפי' שלא קיבלו את התורה, אבל כיון שהיה נעשה ונשמע של יום שישי התקיים התנאי, ובעלות התורה עברה מבעלות המלאכים לעמ"י, וביתר דיוק – מתורת מלאכים [הברקה כשרון ללא עמל] לתורת בני אדם [עבודה ועמל].

למה הדבר דומה, למנהל בנק שהודיע לאדם אבל שישב שבעה על אמו שנפטרה וסיפר לו שבדיוק לפני שבוע אמו הכניסה הרבה כסף בשבילו בתנאי שמנהל הבנק יספר זאת רק לאחר מותה. אמנם המנהל מספר זאת עכשיו, אבל האבל אינו יוכל לקחת את הכסף רק לאחר השבעה.

א"כ פשוט שבזמן הידיעה הוא כבר נקרא עשיר והכסף מיועד לחשבון שלו בבנק אבל הביצוע והקבלה יהיה רק לאחר שבעה ימים.

וזה הכוונה במתן תורה, בעלות המלאכים פקעה ביום ו' ועברה לעמ"י אם כן 'מתן תורה' היה ביום ו', אבל 'קבלת התורה' על ידי עמ"י היה בשבת. ולכן מדוייק ומתורץ קושיית המג"א שבו' בסיון אומרים 'זמן מתן תורתינו' ולא 'קבלת תורתינו' כי קבלה היתה בז'. עיין תוס' ע"ז ג' ע"א שכתב כמעט מה שכתבנו.

ובזה מתורצת שאלה נוספת, מדוע אנו עושים בשבועות זכר ללוחות ראשונות שנשברו, היה מתאים לעשות זכר ללוחות שניות שנשארו, וכמו כן בגמ' פסחים ס"ח ע"ב אמר ר' יוסף אע"פ שאני עוור ואני כמו ללוחות שבורות עדיין אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא.

זאת אומרת שהוא מנצל את חג השבועות שזה היה הלוחות הראשונות ואפי' שנשברו. ולפי הדברים האמורים השמחה של שבועות היתה בו' סיון ולא בקבלת הלוחות אלא שבו' סיון התורה עברה מבעלות של כשרון ומחשב לתורת בני אדם לכן מתחשבים בלוחות הראשונות. ויותר מדוייק על ו' סיון שזה זמן מתן תורה האמיתי.

ויש לחדד שבשיר ששרים בחג השבועות שבו ישראל אמרו נעשה ונשמע  הנעשה ונשמע היה ביום חמישי ועבר ליום שישי הרבה לפני חג השבועות.