ראש השנה – שמחה
במהות יום ראש השנה דנו הראשונים והפוסקים האם יש בו דין שמחה כשאר המועדים או שהוא יום דין ואין בו דין שמחה ויש בזה כמה נפק"מ כדלהלן
המקור לתקיעת שופר הוא מהפסוק 'תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו' ומזה נראה שראש השנה הוא יום חג והוא לכאו' סיבה שינהג בו דין שמחה כמו יום חג
הרא"ש פרק ד' מסכת ראש השנה כתב שהוא יום שמחה ומביא ראיה ממה שכתוב בספר עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' ואסור להתענות בו עוד הביא ראיה ממה שכתוב וביום שמחתכם ומועדיכם וראשי חודשיכם ודרשו חז"ל שראשי חודשיכם הוא ראש השנה וכתב שאומרים בתפילה מועדים לשמחה
הטור בסימן תקצ"ז כתב שאין מתענים ביום זה ואוכלים ושותים ושמחים והביא דעות שביום השני שאינו מדאורייתא מתענים משום שהוא עשרת ימי תשובה ודחה אותם וכן פסק בשו"ע שם שאין מתענים ואוכלים ושותים ושמחים
וכן מדוייק בדברי הרמב"ם הלכות יו"ט ו' י"ז שכ' שבעת ימי הפסח עם שמונת ימי החג ושאר ימים טובים אסורים בתענית ושמחים בהם ושאר ימים טובים לכאו' הולך על שבועות וראש השנה
יש מדייקים שהדין לאכול ולשתות אינו משום דין שמחה אלא משום הביטחון שאנו צריכים להראות שאנו בטוחים שיעשה לנו נס וכלשון הטור סימן תקפ"א שאינו דומה עם ישראל לאומות העולם שהם כשיש להם דין לובשים שחורים ומתעטפים שחורים וישראל לובשים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים ובטוחים שיעשה להם נס אך מדברי הרא"ש מבואר שיש דין שמחה
המגן אברהם כתב שאף שיש איסור להתענות מכל מקום אין חיוב לאכול פת כשאר ימים טובים ולכן אם שכח יעלה ויבוא לא חוזר
ועי' בתשובות שאגת אריה סימן ק"ב שהאריך לדון אם יש רק איסור תענית בראש השנה או שיש בו חיוב שמחה כשאר ימים טובים וחיוב אכילת בשר ושתיית יין
אין אומרים הלל בראש השנה וכדאמר ר' אבהו אפשר אני יושב על כיסא דין וספרי חיים ומתים פתוחים לפני ויאמרו הלל נראה מזה שאי אפשר לשמוח בראש השנה משום שהוא יום דין
וצריך לחלק שלהלל צריך שמחה יתירה וזה לא שייך בראש השנה אבל שמחה רגילה נוהגת בו
וכן מצאנו בשביעי של פסח שלא אומרים הלל משום מעשה ידי טובעים בים אף שוודאי יש בו שמחה אלא שאי אפשר לנהוג בו שמחה יתירה של הלל משום שמעשה ידי טובעים בים.
אך אם כן קשה כשם שבשביעי של פסח אומרים חצי הלל יגידו גם בראש השנה יגידו חצי הלל.
וצריך לומר שבראש השנה אין שמחה שלמה ולכן אין אומרים כלל הלל אך בשביעי של פסח יש בו שמחה גמורה ושייך בו הלל רק שמאידך כיוון שמעשה ידי טובעים בים אי אפשר להגיד הלל שלם ואומרים חצי הלל.
ומה שהמלאכים לא אומרים כלל שירה ובני ישראל אמרו הוא משום שבני ישראל היה להם נס והם שמחתם שלמה משום שנעשה להם והמלאכים שלא נעשה להם נס אין להם לומר שירה.
יש לעיין לדברי ר' יוסי שאדם נידון בכל יום אם כן לעולם לא יהיה הלל משום הדין וצריך לחלק בין ראש השנה שבמהותו נקבע ליום דין לשאר הימים שאף שיש בהם דין אינם ימי דין.
הגמ' בערובין מ' דנה אם אומרים זמן בראש השנה או שאין אומרים משום שהוא לא רגל וקיי"ל שאומרים אף שברכת שהחיינו היא בדברים של שמחה מוכח שראש השנה הוא יום ששייך בו שמחה
וכן מצאנו שיש נשיאת כפיים בראש השנה אף שברכת כוהנים צריכה שמחה וכן ביום הכיפורים אף שאין בו אכילה יש בו שמחת הנפש משום הכפרה שיש בו
הגדרת הדברים בראש השנה והשילוב בין השמחה ופחד הדין זה משול לאדם שעובר "טסט" ברכב שצריך פעם בשנה לבדוק שהרכב תקין ומצד אחד הוא דואג שמא יהיה לו תיקונים גדולים שיעלו ממון רב ומצד שני הוא שמח שמתקנים ואם לא יתקנו הוא עלול להינזק מתאונות וכדו' בגלל התקלות שיש ברכב כך אנו פוחדים מהעבירות ומהתיקונים שנדרשים בגללם אך שמחים שמתקנים ולא להגיע למצב שאי אפשר לתקן את מה שפגמנו.