פה-סח
פ"ה שאלות לפסח – תש"פ
א. א' מי יודע. חיפשנו משניות ששייכות לזה ומצאנו בכולם משניות חוץ מי"א. ובדוחק י"ל דקאי על מגילה נקראת בי"א.
ב. לא מזכירים הלל בפורים כי קריאתה זוהי הלילה, ובכל אופן כשאין מגילה ג"כ לא אומרים הלל, מדוע?
ג. על נס בחו"ל לא אומרים הלל, וילה"ק שפסח היה בחו"ל וכן אומרים ביום א'?
ד. בחוה"מ פסח לא אומרים הלל שלם או בגלל שאין תוספת קרבנות או מחמת מעשי ידי טובעים בים, ומ"מ חצי הלל אומרים, וילה"ק שביוהכ"פ שיש סיבה לא לומר, עדיין מדוע שלא נאמר לכה"פ חצי הלל כמו בפסח?
ה. כתוב במדרש שפרעה שאל הילדים היכן גר משה, וצ"ב שהרי כתוב אל יצא איש מפתח ביתו ואת מי ראה ושאל?
ו. יש לדון מתי אכלו המצות דלחם עוני, האם במצרים כלשון האגדה, או בשעת היציאה במדבר?
ז. שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פ"א, וצ"ב דמטבילים כל יום לחם במלח?
ח. האם יש חיוב לשתות יין בחוה"מ מדין שמחת יו"ט?
ט. נוהגים ללמוד הל' החג ל' יום קודם כדאי' בפסחים דף ח', ומאידך בגמ' במגילה מבואר דמשה תיקן הל' חג בחג ומשמע דלא מקודם אלא בחג עצמו?
י. שי' הבה"ג שנשים במגילה אע"פ שהיו באותו הנס מ"מ מחויבות רק לשמוע ולא לקרוא, יש לדון מה הדין בהגדה האם חיובם רק לשמוע או גם לומר.
י"א. אשה חייבת במצה אפי' שהז"ג מהיקש לחמץ, ויש לשאול שבמצרים לפני מת"ת לא היה דין הז"ג ולשם מה צריך ההיקש הזה?
י"ב. שי' רש"י שטעם בדיקת חמץ הוא כדי שלא יבוא לעבור על בל יראה, ותוס' הק' שיש כבר ביטול ולמה צריך גם בדיקה, ולכן ביארו התוס' שטעם הבדיקה הוא כדי שלא יבוא לאוכלו. וצ"ב דבפסחים דף ו' ע"א [עיי"ש ברש"י] מבואר דהמוצא חמץ ביו"ט דכופה עליו את הכלי כדי שלא יבוא לאוכלו, ומבואר דגם רש”י צריך לטעם דשמא יבוא לאוכלו.
י"ג. גמ' בשבת קל"ד כתוב שעל ציצית ומזוזה לא מחללים שבת כיון שיכולים להפקיר ולא יהיה חייב בהם, והנה לשי' תוס' דכשאין לו קרקע פטור מעלייה לרגל, שיפטר גם כשיש לו קרקע כי יכול להפקיר.
י"ד. בברכת כהנים אין שומע כעונה, ובתפילה יש, יש לדון האם הגדש"פ דומה לברכת כהנים או לתפילה.
ט"ו. בפ' בשלח כתוב ויסב אלוקים וגו', ואומר המדרש מכאן שעני שבישראל חייב להסב, וצ"ב למה ציין המדרש 'עני', ועוד שהויסב הוא שסיבבם ולא דין הסיבה.
ט"ז. רשע, אילו היה שם לא היה נגאל, צ"ב מדוע.
י"ז. יכול מר"ח ת"ל וכו' בשעה שיש מצה ומרור לפניך, יש להבין מדוע סיפור יצ"מ צריך להיות עם מצה ומרור דוקא.
י"ח. בטעם שאין לאכול דם כ' רש"י דאנשים מתאוים לו, וצ"ב א"כ מה המכה והצער שבמכת דם.
י"ט. מדוע אין כוס נוספת על לשון 'והבאתי' לא"י, שהוא גם לשון גאולה.
כ. ויהי בשלח, 'ויהי' לשון צער, וצ"ב שהיה צריך לומר 'והיה' שהוא לשון שמחה, כיון ששמחה היא מה שנשתחררו מהשיעבוד.
כ"א. הדין לסמוך גאולה לתפילה הוא רק בשחרית ולא במעריב, וצ"ב דא"כ מצוות סיפור יצ"מ יהיה ביום.
כ"ב. לרמ"א מברך על כל כוס כי זה מצוה בפנ"ע וצ"ב דא"כ במרור וחרוסת ג"כ נאמר כך ומדוע מוציאם בברכת בפה"א של הכרפס.
כ"ג. גם לרמ"א אין ברכה אחרונה על כוס ראשונה, ולגבי כרפס אם יאכל כזית לשיטת הגאון יש ברכה אחרונה, וצ"ב מ"ש מכוס של ברכה.
כ"ד. ולא יתן המשחית לנגוף את בתיכם והיה אסור לצאת, וצ"ב דא"כ במכת ערוב וכדו' גם היה לאסור ומדוע דוקא בבכורות נאסר לצאת.
כ"ה. לפי ראב"ע עד חצות ולרבנן עד הבוקר, וידועים דברי האבנ"ז דמהני תנאי להמשיך לאחר חצות, ויל"ע דלגבי תפילת מעריב תיקנו עד חצות כדי להרחיקו מהעבירה, וא"כ גם פה נימא דלא יעזור התנאי ולכולם יצטך לסיים עד חצות.
כ"ו. כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, מהו 'ימי' לשון רבים.
כ"ז. מי שאצל רבו שפטור מהסיבה ואכל מצה ולא הסיב ולאחמ"כ רבו הלך, האם צריך לאכול שוב בהסיבה.
כ"ח. אדם שהיה רגיל לא להסיב כי ישב תמיד אצל רבו, לשנה אחרת לא היה רבו שם ושכח התלמיד ולא הסיב, ודינו שצריך לאכול שוב בהסיבה, אולם בדיוק כשרצה לאכול שוב נכנס הרב, האם יצטרך לאכול בלא הסיבה או שבין כך אכל ולהסיב כעת אינו מסיב.
כ"ט. על ביטול חמץ לא מברכים כי הוא בלב, תרומה ישנה בלב ואפ"ה כשאומר בפה מברכים, וצ"ב א"כ מדוע בביטול חמץ לא נאמר כך שיהיה כתרומה ויברכו.
ל. האם יכולנו ללמוד מליל הסדר כללים ושיטות בחינוך ילדים שהרי יש בו דין והגדת לבנך.
ל"א. בשמות פ' משפטים פכ"ד פסוק י', ויראו את האלוקים ותחת רגליו כמעשה לבנת ספיר, וכ' היונתן בן עוזיאל שהלבינה היתה ילד שאמו הפילתו והמלאך עשה ממנו לבינה ושמו תחת רגליו של הקב"ה, והשאלה א. מה הרמז בזה ב. ולמה כתוב לבנת הספיר ולא סתם לבינה.
ל"ב. הרא"ש כ' שעל מרור צריך כזית בגלל שיש בו ברכה, ולברכה על 'אכילה' צריך כזית, והשאלה דא"כ כורך שעושים כהלל ובלא ברכה שמא לא יצטרך כזית, [כיון דהשיעור כזית נובע מהברכה].
ל"ג. נשים ביו"ט ששכחו יעלה ויבוא בתפילה האם צריכות לחזור כיון שזה מצות עשה שאין הזמן גרמא, או שפטורות ויש הבדל בין ליל סדר לשאר ימים טובים.
ל"ד. שיטת הרמב"ם (פ"ו ה"ז) ש'מקראי קודש' נא' אף בחוה"מ, האם תהיה מכאן ראיה ש מלאכת חוה"מ דאו' או לא.
ל"ה. למה כתוב על טיבולו במשקה 'ורחץ' עם ו' החיבור, משא"כ בכל הסימנים שאין ו' החיבור.
ל"ו. מדוע השמיט הרמב"ם את המצוה להקביל פני רבו ברגל.
ל"ז. בתפילה של אתה בחרתנו כתובים שם הרבה דברים שבין יהודי לגוי אולם לא הוזכר שם שקיבלנו תורה, וצ"ב מדוע.
ל"ח. במכת חושך שואל רש"י למה הגיעה מכת חושך ומת' כדי שימותו הרשעים, ואילו בשאר מכות לא שאל כן, וצ"ב מדוע דוקא במכת חושך שואל זאת.
ל"ט. מרור של ליל הסדר האם הוא של גאולה או של מרירות ושיעבוד, עיין צל"ח בפסחים קי"ח.
מ. האם שבת הוא לשון זכר או נקבה, שהרי יש פסוקים לכאן ולכאן, ולא קשה מה שהקשו העולם מדוע כתוב שבת הגדול ולא הגדולה, כי שבת היא גם לשון זכר.
מ"א. י"א ששבת הגדול נקרא כן בגלל שהגדול דורש, וצ"ע דא"כ גם שבת שובה תיקרא כך.
מ"ב. במשנ"ב מבואר מהטור שנעשה בשבת זאת נס גדול, וצ"ב דהיתה אז מכת חושך ולא יכלו הגויים לראות.
מ"ג. הט"ז והב"ח אומרים שהטעם שהוא נקרא שבת הגדול ולא לפי התאריך שזה קרה [י' בניסן], הוא משום שכיון שעמ"י עלו מן הירדן בי' ניסן לא רצו לתת חשיבות ליום י' ניסן שזה יראה כאילו דומה לציונות וכדו' לכן זה בתאריך של השבוע שבת כיון שאז זה חל בשבת, ולפי"ז יש לדון האם בכל השבתות שקודם לכן במדבר קראו לזה שבת הגדול או לא כיון שזה היה בשנה האחרונה.
מ"ד. בזמן המקדש כתוב שאכלו קרבן פסח ומרור יחד עמו,ויש לדון מתי אכלו מצות, האם ביחד עם הפסח או קודם לכן, עיין רמב"ם פ"ט ה"ו וה"ז.
מ"ה. לרמב"ם שטובלים מצה בחרוסת, צ"ב שזה מבטל טעמו כי מצה דאו' וחרוסת דרבנן.
מ"ו. עמ"י מופיע כעם סגולה, ממלכת כהנים, גוי קדוש, בני בכורי, האם יש שוני מהותי בלשונות אלו.
מ"ז. למה משה סירב בסנה ללכת לגאול את עמ"י, אמנם כתוב שזה בגלל אהרן אבל אח"כ כתוב שהטעם הוא מחמת שהוא מגמגם וכן פחד שעמ"י ישאלו מה שמו, וזה כל מיני טענות אחרות, וא"כ צ"ב מה הטענה.
מ"ח. יש קשר בין פסח לשבועות, א. שהתאריך של שבועות לא כתוב בתורה וזה ממחרת השבת דהיינו פסח, .' כלשון הרמב"ן ששבועות זה עצרת של פסח ג. בהוציאכם את האלוקים תעבדון את האלוקים על ההר הזה. וא"כ צריך להבין מהו הקשר שביניהם.
מ"ט. מדוע המנהג בקידוש בפסח שכאו"א מחזיק כוס ומקדש ולא יוצא מהבעה"ב כבכל שבת.
נ. האם אסור לאכול בע"פ כדי שיאכל בלילה לתיאבון כמו לגבי במצה.
נ"א. האם מצה מסמלת גאולה, או לחם עוני, עיין רמב"ן דברים פט"ז פסוק ג'.
נ"ב. הרמב"ם (פ"ו ה"ט) דן למה נגזר על המצרים ליאבד הרי כבר נגזר על אברהם אבינו את גלות מצרים לבניו, וביאר שבתורה כתוב בארץ לא להם, ומה שזה קרה אצל המצרים הוא בסיבתם. ואילו הרמב"ן מבאר שהמצרים אשמים שהעבידום מדי קשה, וצ"ב למה הרמב"ם לא הסכים עם דברי הראב"ד.
נ"ג. שי' השו"ע שהלל בבהכנ"ס ואפשר לאומרו אחרי חצות, ושי' הרמ"א שאין אומרים בבהכנ"ס אלא בבית, ורק לפני חצות, יש לדון במה תלויה מחלוקתם.
נ"ד. החודש הזה לכם. מה דורשים מהמילה לכם.
נ"ה. בסוכה י"א, מבואר דבחו"ל היה מנהג להקביל פני רבו ברגל, ויל"ע האם זה סותר את דברי הנוב"י שהבאו בעמק ברכה בשי' הרמב"ם שאין דין זה נוהג היום.
נ"ו. ויאמינו בה' ובמשה עבדו. צ"ב הרי האמינו במשה לפני"ז כשאמר להם משה פקוד פקדתי, ומה היא תוספת האמונה שהיתה בים.
נ"ז. למה אין ברכה על סיפור יצ"מ.
נ"ח. יונה הנביא ברח לחו"ל כי שם אין נבואה, וצ"ב הרי הוא כבר נתנבא בארץ ומה יעזור שיברח לחו"ל אם כבר קיבל הנבואה.
נ"ט. האם אפשר לאכול בע"פ מצות חמץ שלא יוצאים בהם בלילה או מצה שאינה שמורה, דשמא אינו כבועל ארוסתו כי אינו יוצא יד"ח במצה זו.
ס. צ"ב דבפ' יתרו כתוב לגבי מצות שבת שהיא כדי לזכור מעשה בראשית, ואילו בואתחנן כתוב שהוא לזכור יצ"מ.
ס"א. בליל הסדר מזמין האנשים, וצ"ב שמסתבר שכבר היו מוזמנים כי לא מחכים לרגע האחרו, ומה הוא תוכן הזמנה זו.
ס"ב. ברש"י שה"ש פ"ב כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף עבר לו, שזה מסמל שהגיע זמן של יצ"מ. ואומר רש"י ב"פ, א. מלידת יצחק ב. קושי השיעבוד משלים, וצ"ב דזה שני מדרשים סותרים והאיך הביאם רש"י יחד.
ס"ג. האם יש היום ענין של עלייה לרגל.
ס"ד. בתפילה אומרים אתה בחרתנו ומוזכרים ו' דברים יותר מהגויים ולא מוזכר שנתן להם התורה.
ס"ה. הרמב"ם פ"ז ה"ב מחמץ ומצה כשמתאר את שיעבוד מצרים מזכיר קודם שפחה ורק לאחמ"כ עבד, וצ”ב מדוע.
ס"ו. פרעה אומר למשה שלא יתן תבן כי נרפים אתם נרפים נכביד עליכם עבודה ונראה אם תרצו לברוח, והדברים פלא דאם יכביד העבודה ודאי שירצו לברוח ומה כונת דברי פרעה.
ס"ז. כורך לא עושים אותו בתחילה כי מרור דרבנן, וצ"ב מה הסברא שדרבנן מבטל דאוריתא אדרבא היה צריך להיות הפוך.
ס"ח. בגמ' ב"ב כתוב שז' משקאות יש להם דין משקה וצריך ליטול עליהם ידיים מדין טיבולו במשקה וא' מהם הוא דם, וצ"ב האיך מותר לאכול דם כלל.
ס"ט. לבני ע"מ מברכים על מצה כל השנה מזונות ובפסח המוציא, ויש לדעת מה קורה במוצאי החג האם חוזר מיד למזונות או נשאר עדיין המוציא.
ע. אשה אינה מסיבה לפני בעלה, או מחמת שאשה חשובה, מה הדין בגרושה שאין לה בעל.
ע"א. ע"פ אסור במצה, מה דין הלילה שלפניו, שהרי בהגדה אנו אומרים שבכלל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה משמע שגם בע"פ אוכלים מצה.
ע"ב. בלע מצה יצא, ואילו מצה מבושלת לא יצא מחמת שחסר טעם, וצ"ב מה ההבדל ביניהם, וכן צ"ב שכתוב שלא יאכל מצה ומרור ביחד משום דמבטל טעם מצה, וצ"ב דאי"צ טעם דבלע מצה יצא.
ע"ג. מבואר ברמב"ם שקנה חמץ בפסח לוקה, וצ"ב דהוא לאו הניתק לעשה בל יראה ישנו בביטול, ועוד האיך קנה איסורי הנאה והרי אין לו דין ממון וא"א לקנותו.
ע"ד. לפי הט"ז והב"ח ששבת הגדול הוא כדי לבטל את הענין של י' ניסן שעלו מן הירדן, ויל"ע של"ט שנים במדבר וכי אז לא נקראה שבת זו שבת הגדול.
ע"ה. בנ"י הקריבו קרב"פ בצהריים ואח"כ עשו מילה בלילה וצ"ב שבשעת ההקרבה היו ערלים.
ע"ו. הרא"ש בסי' כ"ה אומר שצריך לאכול מהמרור כזית כי יש ברכה על אכילתו, שואל השאג"א שיש עוד סיבה מחמת שמרור הוקש למצה וכמו שמצה צריכה כזית ה"ה למרור.
ע"ז. האם יש היום מצוה ליטהר ברגל, כי לשון הרמב"ם פ"ז מטומאת אוכלין שהטבילה היא כהכנה למקדש והיום אין מקדש ואין אפר פרה אדומה. וה"ה אשה בזמן המקדש שלא היתה נכנסת לעזרה האם היתה צריכה לטבול אז, וכן מי שהיה פטור מעלייה לרגל האם היה צריך לטבול.
ע"ח. ר"א היה גר בלוד (סנהדרין ל"ח), ומשבח את העצלנין שלא יוצאין ברגל מהבית, צ"ב האיך הלך לעשות את הרגל אצל ר"ע.
ע"ט. אדם שמכר את ביתו לגוי ליפטר מבדיקת חמץ, במוצאי החג שבא לבית האם צריך לקבוע מזוזה מחדש מחמת תעשה ולא מן העשוי מחמת שהיה פטור בזמן היותו אצל הגוי.
פ. הרמב"ם כתב שאם ספר את העומר ולא בירך יצא, וצ"ב דפשיטא דכל מצוה הברכה לא מעכבת ומדוע כתב זאת הרמב"ם בהל' ספירת העומר.
פ"א. איש מאת רעהו, וצ"ב וכי המצרי נקרא רעהו, והרי שור רעהו לאפוקי עכו"ם.
פ"ב. האם מותר לאכול חסה בע"פ, שמא גם במרור נא' הדין שיאכל לתאבון כמו במצה.
פ"ג. תוס' שאלו בדף ב' מדוע לא בודקים בשר וחלב כבחמץ, והדברים פלא וכי יש הו"א שילך אדם לבדוק בשר בחלב בביתו.
פ"ד. אשה ויש לה בן שלא מהול לא יכולה להקריב, וצ"ב דהיא לא חייבת במילה, ואם נאמר שאינה יכולה לקיים מצות והגדת לבנך כי בנה ערל, וכי קרבן פסח קשור לדין הגדה, דבשלמא מצות הוא לחם שעונים עליו אבל מה הקשר לקרבן פסח.
פ"ה. מדוע פותחים הדלת לאליהו הנביא הרי יכול להיכנס גם בדלת סגורה.