שאלה א': בשו"ע סי' תצ"ג לא מוזכר לא עניין של רשב"י וגם לא שמחה, רק כתוב שמפסח ועד עצרת, אסור להתחתן ולהסתפר, ובמ"ב אסר גם נגינות, רק שבל"ג בעומר פסקו למות, ואפי' הרמ"א שכתב שנהגו קצת שמחה, לא ביאר למה, ובפרט שהשו"ע היה גר בצפת, ולמה זה נשכח?

שאלה ב': מה השמחה שפסקו למות, הרי בשו"ע הנ"ל בסעיף א' כתוב שנוהגים שלא לישא אישה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע, ובסעיף ב' כתוב נוהגין שלא להסתפר עד ל"ג בעומר, מפני שאומרים שפסקו למות, ובגמ' ביבמות דף ס"ב: כתוב שכולם מתו בפרק אחד מפסח ועד עצרת מפני שלא נהגו כבוד זה בזה ולשון הגמ' שהיה העולם שמם, וא"כ מה השמחה שפסקו למות, אם נאמר שהמשיכו למות אח"כ, ודאי שקשה העניין של ל"ג בעומר, ואפי' למ"ד שכולם פסקו למות, מה השמחה, הרי לא היו יותר.

שאלה ג': אחרי שהיה בעם ישראל כ"כ הרבה צרות וגזירות קשות כגון ת"ח ות"ת והשואה ועוד.. שגם שם מתו הרבה תלמידי חכמים, מה הטעם לעשות אזכרה בדווקא ל24000 תלמידים.

שאלה ד': איך היה המצב שביום הראשון מתו 800 תלמידים, למה לא נסגרה הישיבה?

שאלה ה': אם ר"ע רואה שמתו לו כל תלמידיו, למה הלך לחפש בדרום עוד חמישה תלמידים, למה שלא יחליט שלא מתאים להיות ראש ישיבה, יכול לעבוד את ה' בעצמו.

שאלה ו': אם נאמר שר"ע בכאו' לא התייאש והלך לחפש תלמידים וזוהי מעלתו, היה מתאים לעשות את ההילולה בקבר של ר"ע שבטבריה.

שאלה ז': אפי' אם נאמר שמתו עד ל"ג בעומר, אבל לשון הגמ' 'שמתו בפרק אחד בין פסח לעצרת' מדוע מזכירים עד עצרת לפי השיטה שמתו בל"ג בעומר, ויש אפי' כאלו שנוהגין אבלות עד עצרת, מדוע?

שאלה ח': אין שום ספק שכשמתו כל התלמידים, זאת הייתה מיתה של כל הדור, כי היו להם משפחות, ומסתבר שר"ע לא נענש, וא"כ מה היה העניין להעניש את הדור על עברה שלא חייבים עליה מיתה, ובפרט שבגמ' בנדרים דף נ' כשר"ע הגיע לבית עם 24000 תלמידים, ורצה שיכבדו את אשתו ע"י שאמר 'הניחו לה ששלי ושלכם, שלה היא' הרי הוא התכבד בתלמידים, ומדוע קרה דבר כזה לצער את ר"ע?

שאלה ט': במס' ברכות דף ס"א: מובא הסיפור על השועל והדגים והנמשל זה על ר"ע שהקהיל קהילות ברבים, ושם מוזכר על הייסורים שלו הרבים לפני שנפטר, וכמו"כ בגמ' במנחות דף כ"ט: שמוזכר על הגדלות של ר"ע שהיה אולי אפי' יותר ממשה רבינו שעל משה רבינו נאמר כשעלה למרום ומצא את הקב"ה שקושר כתרים לאותיות, ואמר לו הקב"ה שבסוף כמה דורות אמור להיות אחד בשם עקיבא בן יוסף שעתיד לדרוש את כל הכתרים והקוצים על האותיות, ומשה רבינו חלשה דעתו מפני גדלותו של ר"ע, וכן בקידושין דף ס"ו: כתוב על ר"ע 'מי שפורש ממך כפורש מן החיים', ובסנהדרין דף פ"ו. כתוב שהוא הבע"ה של התורה שבע"פ, וא"כ מדוע הוא קיבל את הצער הזה?

שאלה י': ביבמות דף י"ב: במקום שכתוב שמתו 24000 תלמידים, כתוב 12000 זוגות, מה הייתה כוונת הגמ' בזה?

שאלה י"א: נכון שר"ע לא התייאש אבל המעבר בין 24000 תלמידים שמתו בתקופה קצרה עד לחפש חמישה תלמידים בדרום, צריך הסבר על העניין מה הוא חשב..

שאלה י"ב: הרי אם הלך לדרום לחפש תלמידים, ודאי שזה לא היה בל"ג בעומר, א"כ מה השמחה בל"ג בעומר?

תשובה כפי שביארנו במאמר קודם שכשנחרב ביהמ"ק יש תכלית של תורה וזאת הכוונה בסוף שמונה עשרה 'ותן חלקנו בתורתך', ובאמת כל התלמוד בבלי והתנאים שהיו בא"י, זה היה אחרי חורבן בית שני, וא"כ הבין ר"ע שתורה זוהי תחליף לחורבן וכיון שהתלמידים לא התנהגו כמו שצריך, בלי שנסביר מה הכוונה כבוד זה לזה, והם לא יכולים להיות תחליף לחורבן כי הרי זה נס שאחרי החורבן נשארו 24000 תלמידים ובזה הוא שיבח את אשתו ובפרט שהם התנאים שחיברו את כל התורה שבע"פ, אם הם מתנהגים כך, זה כאי' שהחורבן ממשיך, דהרי החורבן היה על שנאת חינם וזה מה שהוא ניסה לתקן ע"י שילמדו חברותות 12000 זוגות חזק עם חלש לתקן את ה'בתורתך' ולכן אם ביום הראשון מתו, הוא לא סגר את הישיבה כי כל מחשבתו הייתה לבנות את ה'בתורתך' שיהיה המשך כנגד החורבן.

בל"ג בעומר שכולם מתו הוא לא התייאש בתור שהוא לא יכול להיות ראש ישיבה, הוא הלך לחפש תלמידים אחרים גם כן כדי שיהיה תקנה לחורבן ביהמ"ק ובאמת הזהיר אותם שלא יעשו את הטעויות של התלמידים הישנים והוא הצליח, והדבר התגלה אחרי שנים ע"י תלמידו רבי שמעון בר יוחאי שזה היה בל"ג בעומר, ולא רק שגילה את הזוהר, אלא גילה ולמד במערה את כל תורה שבע"פ, יוצא של"ג בעומר זה חידוש תורה שבע"פ, ותיקון החורבן, וזה מה שרואים שהיו תנאים אחרי חורבן בית שני.

וזה מה שר"ע אמר "את ה' אלוהיך תירא" לרבות תלמידי חכמים, כדי לתקן את הבעיה של התלמידים הראשונים, וזה בדיוק מתאים לפורים, שגם שם התחדש תורה שבע"פ, ובסנהדרין דף צ"ו: שכתוב מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, זוהי השמחה האמיתית בל"ג בעומר, ואע"פ שהשו"ע והרמ"א השמיטו את העניין של רשב"י, גאוני הדורות ובפרט המקובלים הסבירו את זה.

זאת אומרת שבל"ג בעומר כשמתו כל תלמידיו החליט למצוא תלמידים אחרים ולתקן את הטעות, זה הקשר בין ר"ע לרשב"י בעניין ל"ג בעומר.

הסיבה שאנחנו מתפעלים מ24000 תלמידים שמתו יותר מהגזירות הרבות שפקדו את עם ישראל, בגלל שזה המשך לחורבן בית המקדש, ולכן ר"ע לא חשב שהוא לא מתאים להיות ראש ישיבה, כי לא חיפש את הכבוד שלו, הוא חיפש לתקן את חורבן בית המקדש 'בתורתך', ולכן השתבח לפני אשתו בדבר עשה, כי הוא עשה את המאמצים.

והיות ויש מנהג ספרדי שעושים את השמחה בל"ד, שאז פסקו למות וגם כל הדינים הנוהגים בעומר, נגמרים בלנ"ד.