כיון שהשנה לא יכולים לנסוע למירון עקב הסגר של משרד הבריאות, אביא מספר מאמרים של רבי שמעון בר יוחאי וכאי' שנביא אותו אלינו וזה הרבה יותר טוב מאשר לנסוע למירון ולא רק בשנה זו שא"א אלא גם בכל השנים, הנסיעה הארוכה והמעייפת, החשש לתאונה, הלחץ בקבר שבין כך א"א להיכנס שם, המהומה הגדולה שיש במירון וחוסר הצניעות, וחשוב מאד בכל השנים מה שאני עומד לעשות כיום.
- במס' יבמות דף צ"ז. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקרב, ואומר רש"י שרשב"י רצה שיאמרו דבר שמועה מפיו בעוה"ז בפרט בקבר כאי' אני חי.., הרי לנו דברים מפורשים שזהו רצונו של רשב"י, וכיון שכל האנשים שבאים למירון אומרים תהילים שזה דבר חשוב מאד שנא' מפי דוד המלך, אבל אינם דברי רשב"י והוא ביקש שיגידו מאמרים שלו, לכן אעשה את זה עכשיו.
- בגמ' בב"ב דף קט"ז. אמר רבי יוחנן משום רשב"י כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מעלה עליו עברה, הכוונה כעס, ולשון הרשב"ם שם בשם רבינו חננאל 'כלו' שונא אותו', ועיין בפשוטו של פירוש מה הכוונה שם אבל יתכן לפרש בעוד דרך משום שתי קושיות חזקות על העניין שם:
- מה הוא אשם שאין לו בנים הרי לחזו"א לא היו בנים.
- יש להבין את המילה 'ליורשו', ואם לאבא שמת לא היה כסף, יש עליו תרעומת?!
ויש לומר כך בטבע הדברים יש ירושה שהחי יורש את המת, לוקח את כל נכסיו אבל יש ירושה הפוכה שהמת יורש את החי והכוונה כשמגיע אדם לעולם הבא אחרי מותו ורואה את כל האמת שידע כבר, מחפשים לו זכויות של עצמו וגם של הבנים, התלמידים והפעילות שלו, וגם אלו עוזרים לו, וכשנאמר בראש השנה שיש ספרי חיים וספרי מתים, הרי למת אין מצוות ועבירות וכבר דנו אותו בשעת מיתתו אלא שדנים אותו לפי מצב בניו, תלמידיו ופעולותיו, וממילא האבא מצפה לירושה מהבן אבל אם לא חינך אותו טוב יש טענות על האבא ולכן מי שאינו מניח בן ליורשו אין הכוונה שלא הניח בן, אלא שהוא לא יכול לרשת את הבן וע"ז הקב"ה כועס.
ובזה נוכל להבין בעיה קשה מדוע גם בנו של רשב"י היה במערה, הרי הוא לא נחשד ע"י הרומאים ולמה היה צריך ללכת ולהפסיד הרבה מצוות, קידוש, מניין ועוד.., רשב"י היה בסכנה אבל מדוע בנו היה שם.., ועל פי הדברים שביארתי שמחפש בן שיוכל הוא לרשת אותו, ויש לשון כמדומני שזה לשון רשב"י 'או חברותא או מיתותא', רשב"י היה צריך את בנו בשביל חברותא ולכן לקח את בנו אתו.
אמנם צריך עיון אמנם זה היה כיבוד הורים אך איך לבן היה מותר לפספס את שאר המצוות, הרי נאמר בגמ' בב"מ דף ל"ב אם אמר לו אביו היטמא או אל תחזיר אבדה שלא ישמע לו, אע"פ שהוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום, ההלכה אומרת שלא ישמע לו.
ואולי רשב"י פחד שהבן ירד ביר"ש כשלא נמצא עם אביו. ודו"ק.
- עיין בפרשת וישלח פרק ל"ג פס' ד' בפגישת יעקב ועשו שאומר רש"י 'אמר רשב"י הלכה היא וידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונישקו בכל לבו', הנושא שנקרא שנאת הגויים אנטישמיות בלע"ז, בכל מקום הייתה לזה סיבה אחרת, פעם אמרו בגלל שיש להם כסף ובתים גדולים, מקום אחר אמרו שהם עניים וחוסר אנושיות, המן אמר שאת דתי המלך אינם עושים, היטלר ימ"ש וחברותו אמרו שהיהודים הם גנבים ומתגאים בתור העם הנבחר, הציונות אמרה בגלל שאין להם מדינה ופה בא רשב"י ואומר הלכה היא עשו שונא ליעקב, ואולי ההלכה נרמזת בפרשת תולדות בפרק כ"ה כשלרבקה היו שני בנים בבטנה והלכה לדרוש את ה' ושם נאמר לה "שני לאומיים ממעייך יפרדו" וזה בדיוק מתאים ליעקב ועשו וזוהי ההלכה שעשו שונא ליעקב.
ולפי דברי הבית הלוי על התורה זה לטובתם כדי שישאר במיעוט ולא יתקלקלו אחרי רוב העולם.
אבל מה שמעניין שדברים אלו נאמרו בשם רשב"י, שהרי ידוע שהוא דורש טעמא דקרא כלומר שהוא פוסק שע"י טעמי המצוות אפשר לשנות הלכה כגון לא יחבול בגד אלמנה וממילא יש הבדל בין עשירה לענייה והוא זה שאומר שאנטישמיות זו הלכה בלי הסבר, ועיין בהגדה של פסח על מה שכתוב 'והיא שעמדה לאבותינו'.
- בפסחים דף קי"ב. כתוב כשהיה ר"ע חבוש בבית האסורים אמר לו רשב"י למדני תורה, אמר לו ר"ע איני מלמדך, אמר לו רשב"י אם אין אתה מלמדני, אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות, והדברים פלא מזה הלשון הזאת 'יוחאי אבא' הא אסור להזכיר את שם אביו ומה הכוונה מוסרך למלכות, אמנם הוא חבוש בבית האסורים לבדיקה אבל אגיד ליוחאי הבא שימסור אותך לקביעות, ואיך אפשר להבין מילים כאלו על רשב"י.
והתשובה הנה כתוב בפרשת אחרי מות פרק י"ח פס' ג' "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו", ואומר רש"י שמעשיהם של מצרים וכנען מקולקלים וגרועים מכל האומות, והדברים הם פלא, אל תעשו כמעשה מצרים וכנען?, ודאי שלא תעשו ככל חוקות הגויים, אלא שכתוב בהמשך "את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם" אם לא תלכו בחוקות התורה, אתם יכולים להגיע לגרועים שבאומות.
וזה מה שרשב"י אמר לר"ע אם אתה לא מלמדני תורה, אני יכול להגיע למצב הכי גרוע שאני אומר ליוחאי אבא בזלזול שימסור אותך למלכות.
ומצאנו בפסחים דף ס"ח: שרבי יוסף שעשו לו בשבועות עגלה משולשת אמר, אם לא היום הזה של שבועות שגרם לי שלמדתי תורה ונתרוממתי, הייתי כמו בן שוק, הרבה אנשים בשוק שמם 'יוסף', שלא תאמר שמי שלא לומד הוא יכול להיות עו"ד או מרצה באוניברסיטה, לא ולא, אלא אני אדם רחוב שבשוק.
ועל זה ענה לו ר"ע שהיות ויש סכנה שאלמד אותך לכן לא אלמד אותך.
עיין בגמ' בב"מ דף קי"ד: שמביאה רשב"י אומר קבריהם של עכו"ם לא מטמאים שנא' "אדם כי ימות באהל" וביחזקאל נאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם" אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם.
היה ויכוח בין הרמב"ן לכמרי הנצרות כשבראשם הכומר דונין וטענתם הייתה שכתוב בתלמוד שעכו"ם לא קרויין אדם, והשתמשו כמקור לכך מהגמ' כאן, וענה הרמב"ן במילה איש שייך יחיד ושייך רבים, איש/אנשים, למילה אדם אין מושג של יחיד ורבים, וא"כ כוונת רשב"י שעם ישראל נקראים אדם שכולם נחשבים כאדם אחד ובזה יבואר השיר של בר יוחאי שחובר ע"י מקובל שקראו לו מרדכי לביא שהיה חי לפני 400 שנה שמאד תאב להגיע לארץ אך נעצר בלוב לעזור לציבור ושם נפטר.. ובשירו כתוב 'נעשה אדם נאמר בעבורך', והרעיון למה לא כתוב בתורה נעשה איש, כי באיש יש יחיד ורבים אבל התורה רוצה לרמז שעם ישראל זה אדם אחד לכן כתוב 'נעשה אדם נאמר בעבורך'.
הדבר הזה יכול לבאר את המעשה של רשב"י עם האונייה שאומר שמי שעושה חור באונייה בטענה שזה חדר שהוא שכר, הרי הוא מטביע את כל האונייה ורשב"י קישר את עם ישראל כאיש אחד.
- במס' סוכה דף מ"ה: נאמר 'אמר רשב"י ראיתי בני עלייה והם מועטים ואני ובני הם', ויש להבין מה הכוונה בני עלייה.
תשובה יש פרק בב"מ שנקרא 'הבית והעלייה' בית ועלייה על גביו, אנחנו חיים פה בעוה"ז ואנחנו מקיימים פה מצוות, ונראה איך הדבר מתחיל מדוגמא: אדם אוכל תפוח ומברך, האדם השני מברך את האלוקים וע"כ צריך לאכול תפוח, המקרה הראשון זה לא בן עלייה רק אוכל תפוח אפי' שמברך, במקרה השני הוא מברך את ה' וממילא צריך לאכול תפוח.
בזמירות של שבת אומרים 'סועדים בו לברך שלוש פעמים', סועדים כדי לברך, אדם אוכל, ישן ונח ואח"כ גם לומד אבל אם ישן ונח כדי שיוכל ללמוד הוא לא נקרא נח, הוא נקרא חונה, כמו מכונית חונה, לא בגלל שאין לה דלק והיא עייפה, אלא שהנהג רצונו להיות פה, ע"כ החנה אותה פה, אבל הוא ימשיך, וגם המנוחה נקראת חנייה, וזה מה שאמר רשב"י, יש הרבה תלמידי חכמים אבל הבני עלייה, מועטים, כפי שהזכרתי.
- בגמ' סוכה דף מ"ה נאמר 'אמר רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין' והשאלה מהי כוונת מאמר זה.
בגמ' בסנהדרין דף צ"א הובא המשל על הגוף והנשמה, מלך שהיה לו פרדס עם פירות והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא, אמר החיגר לסומא, תרכיב אותי לפירות שאני רואה ונביאם לאוכלם, לימים בא בעל הפרדס, ושאל את השומרים היכן הפירות ובעצם חשד שהם לקחו, אמר לו החיגר אין לי רגליים איני יכול להלך אל הפירות, אמר לו הסומא אין לי עיניים לראות את הפירות, הרכיב בעה"ב את החיגר על הסומא ואמר שניכם גנבים.
והנמשל הגוף והנשמה כ"א אומר/ת אני לא יכול/ה לעשות כלום בלי השני/ה לגבי החטאים, אמר הקב"ה אני מחברם ביחד וככה אני דן אותם.
שאלה ישנו כלל במס' שבת בדף צ"ב: שניים שעשוהו פטורים, וא"כ איך אפשר לחייב את הגוף והנשמה, הרי הם שניים שעשוהו?
והתשובה באותה משנה כתוב אם זה לא יכול לעשות לבד וזה לא יכול לעשות לבד ועשו ביחד, חייבים, כי כך זו הדרך לעשות שניים ביחד, וממילא כיון שהגוף לבד לא יכול לעשות, והנשמה גם כן לבד לא יכולה לעשות, ושניהם עושים ביחד, בצורה כזו שניים שעשוהו חייבין, אבל כיון שרשב"י סובר שניים שעשוהו פטורים בכל מצב אפי' שכ"א לא יכול לעשות לבד, א"כ יכול היה לפטור את כל העולם מן הדין על החטאים שעשו.., וזאת הכוונה בגמ' בסוכה שהייתי יכול לפטור את כל העולם, ולמה באמת הוא לא פוטר?, כי אין הלכה כמוהו.
- הגמ' בשבת בדף ל"ג: מביאה את הסיפור ישבו רבי יהודה, רבי יוסי ורשב"י ודיברו על הרומאים והתנהגותם ליהודים, רבי יהודה שיבח שעשו גשרים ומרחצאות, ר"י שתק ורשב"י אמר כל מה שתיקנו, לא תיקנו אלא לצורך עצמם, ויהודה בן גרים סיפר את הדברים למלכות ובמלכות רצו להרוג אותו ובגלל זה רשב"י ברח למערה, והמ"ח בין רבי יהודה לרשב"י תלויה במחלוקתם בכל הש"ס, שרבי יהודה סובר שאינו מתכוון אסור ורשב"י מתיר, וא"כ לרבי יהודה הכוונה לא כ"כ חשובה שהרי גם כשלא מתכוון הוא עושה איסור וא"כ ה"ה שהרומאים עושים דברים טובים אפי' שמתכוונים לעצמם, זה בסדר כי הכוונה אינה חשובה, ורשב"י סובר שאינו מתכוון מותר כי הכוונה חשובה ולכן הכוונה של הגויים הייתה לעצמם ולא היו ראויים להכרת הטוב.
- בגמ' בשבת דף ל"ג: מובא כשרשב"י יצא מהמערה, אמר היות וקרה לי נס אני רוצה לעשות תקנה, ולמד את זה מיעקב שניצל משכם, ועשה תקנה, שאל את אנשי טבריה מה יכול לתקן, ואמרו לו את הבעיה של הטמאה שיש בעיר.
ונשאלת השאלה הרי מי שיצא מהכלא מספיק שיודה לה' בברכת הגומל, ומדוע רשב"י חיפש לעשות תקנה, ה"ה השאלה על יעקב שמספיק הודאה ותודה.
התשובה אמנם רשב"י ניצל ולגבי המעשה מספיק לברך הגומל, אבל הוא אמה לעצמו קיבלתי את החיים במתנה, צריך לנצל, לכן חיפש לעשות תקנה.
אנחנו מוצאים את זה גם במשניות שקלים כפי שכתוב באחד באדר משמיעים על השקלים, מתקנים את הדרכים ותולשים את הכלאים, והביאור הוא גם שם כיון שמדובר באחד באדר שמרבים בשמחה ובניסים, חיפשו ב"ד תקנה לעזור לציבור, לתקן את הדרכים ולהוציא את איסור הכלאיים.
- כתוב באיכה "חדשים לבקרים רבה אמונתך", רשב"י אומר בשם רבי סימון, ממה שאתה מחדשנו לבקרים, אנו מאמינים שאתה מחזיר לנו נשמותינו בתחיית המתים.
בפשטות הכוונה מזה שקם בבוקר, אבל אדם שישן הוא לא מת הוא ישן, הראיה שהוא לא צריך לקדש את אשתו כל יום, ומה שכתוב 'המחזיר נשמות לפגרים מתים' כיון שישן לא מקיים מצוות ורשע נקרא מת, אך בכאו' רשב"י לא אמר מזה שאנחנו קמים בבוקר, אלא מזה שאנחנו קמים חדשים בבוקר, מדרך העולם, חפץ שנמצא בשימוש רב, מתבלה, לא כן אצל האדם, הולך לישון בלילה עייף, וקם רענן, "חדשים לבקרים", הכוחות המחודשים זה כעין תחיית המתים.
כך צריך לחשוב כל אדם, כל יום כשחי ומסתובב וכל מה שכתוב בברכות השחר, ונעשים לו נסים, אמנם אין פה ברכת הגומל, כי אומרים אותה על נס חד פעמי, אבל כיון שאדם צריך להרגיש שקיבל את חייו כל יום במתנה כפי שכתוב 'המחזיר נשמות לפגרים מתים' וא"כ הוא צריך לעשות תקנה ברוחניות.