חייו:

היות ואנחנו נמצאים בתקופה ששייכת לר"ע ע"י פטירת תלמידיו, מצאתי לנכון קצת לעקוב על אגדות חז"ל על חיי ר"ע מגדולי התנאים שבסנהדרין בדף פ"ו. כתוב שהוא הבעה"ב של התורה שבע"פ ובמנחות דף כ"ט שמשה רבינו ביקש שתורה תינתן על ידו, חי בתקופת החורבן, בתקופת המרד הגדול שהקשר שלו עם בר כוכבא לא ברור כ"כ, וכמובן סופו המחריד גם היה הרקע של אותה תקופה, על דמות ענקים זו מסופר על הרב שך שאמר 'חיי הגשמיים היו מאד קשים, לא הייתה לי ישיבה מסודרת, בוודאי שלא הייתה לי בר מצווה ובכל זאת הייתי מאד שמח, בגלל התורה שיש לי ואני מקווה שכשאני אפטר מן העולם אחרי שיעשו לי את הדין, אוכל להיפגש עם ר"ע שהשמחה שלי תהיה מאד גדולה'.

אעבור על גמרות ומדרשים לגלות טפח מחיי ר"ע:

1. במס' מכות דף כ"ד. כתוב וכבר היו רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה ורבי יהושוע ור' עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי ממרחק של 120 מיל, הרבנים בכו ור"ע צחק אמרו לו מפני מה אתה צוחק, אמר להן מפני מה אתן בוכים, אמרו הללו כושים שמשתחווים לעצבים, קונצרטים, קרקסים, שאגות הצופים שנשמעים למרחוק, מסתבר שהכוונה 'רשע וטוב לו' ואנחנו נמצאים אחרי חורבן ירושלים ולכן אנחנו בוכים, ענה להם ר"ע, לכך אני מצחק, לא למרות כך אלא לכך, והסביר שכשאני רואה שלוות הרשעים בעוה"ז, קל לי יותר לצייר מול עיני את חיי האושר שבעולם הבא, גם הרבנים האחרים ידעו את הכלל של רשע וטוב לו, הייתה להם שאלה ותשובה כי האמינו בעולם הבא, ר"ע לא האמין בעולם הבא אלא חי את העוה"ב.
2. במס' מכות דף כ"ד: כתוב שוב פעם היו עולים לירושלים אותן רבנים, הגיעו להר הבית, קרעו בגדיהם על החורבן, הייתה שפלות נוראה ששועל יצא מבית קדשי הקודשים, ושוב פעם נאמר שהם בכו ור"ע צחק, גם שם הייתה אותה שאלה על צחוקו של ר"ע, והתשובה הייתה שהם בכו על החורבן אבל ר"ע צחק כי ידע מה שכתוב בפס' בתהלים "מזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתך", למה כתוב מזמור ולא קינה אלא הייתה סכנה על העם שלא הלכו בדרך התורה ולכן היה החורבן, אבל כיון שהקב"ה נתן עונש בעצים ובאבנים, זה יהיה פתח לחזרה בתשובה של העם כמו שאמר בנביא זכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים", ולכן תשעה באב נקרא מועד, אמנם ישנה אבלות נוראה, אבל ר"ע רואה את העתיד לפניו, הוא חי את העתיד ולכן צוחק.

בדומה למשה רבינו כשקרב על המחנה ורק אז שבר את הלוחות כשראה את העגל, אפי' שעד עכשיו שמע כבר מהקב"ה, יתכן ששבר את הלוחות כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה ובזה מסיימת התורה יישר כוח ששיברת, וכך ראה ר"ע את המצב הקשה של העם.

שוב פעם אנחנו רואים את ראייתו לעתיד בצורה ברורה, כמו שבמקרה הראשון ראה את השמחה של הרשעים, בזה כבר ראה אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

3. בסנהדרין דף ק"א כתוב כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו, רבי טרפון, ר' יהושוע, ר' אליעזר בן עזריה ור"ע, אמר להם חמה עזה יש בעולם, שוב פעם הם בוכים ור"ע מצחק, והשאלה חוזרת על עצמה והתשובה היא שהם אמרו לו ספר תורה שרוי בצער, לכן אנחנו בוכים, אמר להן לכך אני מצחק, זה גדר של צדיק ורע לו, כל זמן שאני רואה את הרב שחי מבחינה גשמית בצורה טובה, אמרתי שמא קיבל עולמו בחייו, עכשיו שאני רואה רבי בצער, אני שמח.

הנושא פה זו שאלה של צדיק ורע לו ולכן הרבנים בכו, אבל ר"ע שאמרנו כבר לעיל שחי את העולם הבא, וחי את משפטי ה' שאוהב את הצדיקים, א"כ עד שאחרים שואלים צדיק ורע לו, ר"ע שואל שאלה אחרת מדוע צדיק וטוב לו, כי שכרו שמור לו לעולם הבא ולא לעוה"ז.

4. בגמ' ברכות דף ס"א: כתוב בשעה שהוציאו את ר"ע להריגה, זמן ק"ש היה, והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, ובירושלמי בסוטה פרק ה' סעיף ה' כתוב שר"ע היה צוחק, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן, אמר להן, כל ימי הייתי מצטער על פס' זה "בכל נפשך", אפי' נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא אני מקיים זאת, אע"פ שבאותו עמוד למדו התלמידים אצל ר"ע בבית המדרש, ושם נאמר "ואהבת את ה' אלוהיך בכל נפשך", אפי' נוטל את נפשך, בשעת מעשה הם לא בכו, כשמגיעה שעת מבחן, רואים את המוות לעיניהם, שעת מבחן קשה, ועכשיו שואלים את רבינו עד כאן.. ומסתבר שהיו בוכים.

ארבעת הגמרות הללו מלמדים אותנו על ההבדל בין השכל לרגש, קשה מאד להתגבר על הרגש בשעת מבחן, ואצל ר"ע ראו כמה שכלו יכול היה להכניע את הרגש.

יכולנו לחשוב שלר"ע היה עור חזק שלא מתפעל, לא מתרגש, אבל אביא עכשיו מספר גמרות שמצאנו שגם בוכה.

• בגמ' בנזיר דף כ"ג כתוב "אישה הפרם וה' יסלח לה", במה הכתוב מדבר, למה היא צריכה סליחה, אם בעלה הפר לה את הנדר, אלא מדובר שבעלה הפר לה את הנדר והיא לא ידעה, ועברה על הנדר ולמעשה היא לא עשתה איסור, ובכאו' היא צריכה סליחה וכפרה, וכשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה, היה בוכה, ומה מי שמתכוון לעלות בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, צריך כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה, אותו ר"ע שהרגיש בחוש את השכר ועונש של העוה"ב, אותה צורת חיים הביאה אותו לבכי כאשר למד בפס' את הכוונה בחטא אפי' שבמציאות הוא לא חטא.
• בגמ' בסנהדרין דף ס"ה: כתוב "ודורש אל המתים", זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה וכשהיה מגיע ר"ע למקרא זה, היה בוכה, ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה, שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, שוב פעם אנחנו רואים את גדלותו של ר"ע לגבי עבירות ומצוות.

תפילתו:

1. הגמ' בברכות דף ל"א. כותבת המתפלל צריך שיכוון את לבו לשמים, אמר ר' יהודה כך היה מנהגו של ר"ע, כשהיה מתפלל עם הציבור, היה מקצר ועולה מפני טורח הציבור וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזווית זו ומוצא אותו בזווית אחרת מפני כריעות והשתחוויות.
2. הגמ' בתענית דף כ"ה: מביאה מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה, אמר 24 ברכות ולא נענה, ירד ר"ע אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה וירדו גשמים, היו אנשים מרננים, הרי ר"א היה רבו של ר"ע, יצתה בת קול ואמרה לא מפני שר"ע גדול מר"א אלא שר"ע מעביר על מידותיו ור"א אינו מעביר על מידותיו.

תורתו:

• בגמ' קידושין בדף ס"ו: כתוב אמר לו רבי טרפון לר"ע על דיון מסוים שהיה שם בגמ', 'כל הפורש ממך כפורש מן החיים.
• בגמ' בכתובות דף פ"ד: כתוב יש דיון שאותו רבי טרפון שאמר את הדברים הנ"ל על ר"ע, היה רבו, ללמדך איך הם ראו את תורתו של ר"ע.
• בגמ' במנחות כ"ט: כתוב אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום, מצא את הקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך, ומסביר רש"י שאתה צריך להוסיף עוד עליהם כתרים, אמר לו הקב"ה אדם אחד שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על קוץ וקוץ תילין של הלכות, אמר משה אם יש לך אדם כזה, למה אתה נותן תורה על ידי, אמר לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה לגבי סופו של מסרקות של ברזל.
• באו"ח ויקרא פרשת תזריע פרק י"ג פס' ל"ח מביא גמרא שהיה לומד ר"ע דברים שלא ידע משה רבינו, ושאל הרי משה רבינו ידע כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, איך זה שר"ע ידע מה שלא ידע משה, ועיין תירוצו שחוץ מהתורה שבכתב הקב"ה החביא דינים נסתרים בתורה שבע"פ וזוהי עבודת עמלי תורה למצוא את הדברים הנסתרים, וזהו מכילתא, תורת כהנים, וודאי שמשה רבינו ידע את כל התורה, אבל לא נמסר לו הדברים הנסתרים שבתורה שבע"פ, היכן מקורותיהם, ור"ע מצא את מה שמשה רבינו ידע אבל לא את מקורותיהם.
• הגמ' בסנהדרין דף פ"ו כותבת שיש תנאים שאחראים על ספרא וספרי ור"ע אחראי על כל התורה שבע"פ.
• מה שמופיע בהגדה של פסח שר' אליעזר, ר' אליעזר בן עזריה, ר' יהושוע ור' טרפון שהתארחו אצל ר"ע בליל הסדר, ואע"פ שהיו רבנים של ר"ע, בכאו' היו מסובין אצלו י"א בגלל שר"ע היה הרב של בני ברק והיה הבעה"ב ובאו ללמוד תורה אצלו ולהיות מסובין.
• בגמ' ברכות דף ס"א: מביאה שר"ע היה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה ושאל אותו פאפוס, אתה לא מפחד מפני המלכות?, ואז אמר לו את המשך של השועל והדגים, אע"פ שר"ע יכול היה ללמוד תורה בצנעא ולא לסכן את עצמו וללמד ברבים, בכאו' הוא הביא את המשל ומשם משמע שגם להקהיל קהילות ברבים היה לר"ע עניין שזה החיים שלו כמו בסיפור הנ"ל.

אשתו:

אשתו של ר"ע הייתה בתו של כלבא שבוע שהיה מעשירי ירושלים ועקיבא היה רועה צאן ואפי' בהיותו עם הארץ, ניכרו בו כוחות נפש מיוחדים, והיא הסכימה להתחתן אתו נגד רצון אביה.

• הגמ' במסכת כתובות בדף ס"ב: כותבת שראתה שהוא צנוע ורצתה להתחתן אתו, ואביה הדיר אותה מנכסיו וגרה באוהל בעניות ואביה לא וויתר.
• בגמ' בנדרים דף נ.' כתוב שר"ע הוציא קש משערותיה וזה מלמד על העניות שהיו שרויים בו ובא אדם אחד וביקש קצת קש בשביל אשתו שילדה, ור"ע ניחם את אשתו שיש אנשים יותר מסכנים מאתנו.
• בגמ' בכתובות דף ס"ג מופיע שר"ע הלך לישיבה בזכותה ואחרי שחזר אחרי 12 שנים עם 12000 תלמידים, הוא שמע מאחורי ביתו שזקן מנחם את אשתו שבעלה עזב אותה, והיא אמרה שמצידי הלוואי והיה נשאר עוד 12 שנים, ור"ע לא נכנס לבית וחזר ללמוד עוד 12 שנים.

וביאר הגר"ח שמואלביץ את מעלתו של ר"ע שלא רצה לעשות הפסקה ולו קלה כי 12 ועוד 12 אינן דומים ל24 שנים רצופות.

ובשתי הגמרות כתוב שכשבא אחרי 24 שנים עם כל התלמידים, ביקש שיכבדו את אשתו שהכל זה בזכותה.

• בגמ' בעירובין כ"א: למטה כתוב אמר מר עוקבא יש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות שחרות כעורב ובדף כ"ב. כתוב שאפשר לגדול בתורה, מי שמשכים ומעריב לבית המדרש, ועוד דבר מי שמשים עצמו אכזרי כעורב על בניו ועל בני ביתו כמו רב אדא בר מתנה שהלך ללמוד בישיבה והשאיר את אשתו לבד עם הילדים.

נשאלת השאלה למה הגמ' מביאה ראיה מרב אדא בר מתנה ולא מביאה ראיה מהסיפור של ר"ע שעזב את אשתו, בפרט שהוא זה שעשה קוצין על האותיות.

ויש לומר  שר"ע לא התאכזר על אשתו כי אשתו הסכימה, היא התאכזרה על חייה, אבל ברב אדא אשתו לא הסכימה, לכן הגמ' הביאה ראיה מרב אדא.

• באבות דר' נתן פרק ו' כתוב תחילתו של ר"ע היה בן ארבעים שנה ולא שנה כלום, פעם אחת היה עומד ע"פ הבאר וראה טיפות שיורדות על אבן תדיר ועושין בו חור 'אבנים שחקו מים', מיד היה ר"ע לומד שתורה תוכל לחקוק את לבו, מיד חזר ללמוד תורה, הרי משמע שזו הסיבה שבגינה הלך ללמוד תורה ולא כפי שכתוב בגמ' בנדרים ובכתובות שאשתו החזירתו בתשובה.

ואולי נצטרך לומר שברור שאשתו התחתנה אתו והחזירתו בתשובה אבל יכול להיות שלא למדו אתו כי היה עם הארץ, חזר לבית, ראה את הסיפור של המים והאבנים, מיד חזר ללמוד תורה מדויק חזר ולא הלך.

זה ברור שאשתו התאכזרה על חייה בשביל תורה שהרי הקדישה את עושרה, משפחתה והלכה לחיות כמו אלמנה בעניות, והשאלה איך היא הגיעה לזה.

הגמ' בכתובות דף ס"ג כותבת כשחזר ר"ע מהישיבה עם 24000 תלמידים, שמע כלבא שבוע שהגיע אדם גדול לעיר, אמר אלך אצלו שיפר לי את נדרי שאסרתי על חתני.

שאלה א: כלבא שבוע מופיע בתור אדם אכזרי גדול שלא הסכים לבטל במשך 24 שנה בפרט שבתו וחתנו התגוררו לידו, וראה את העניות שלהם וראה שזו נישואין גמורים ולא גירושין, שמטבע הדברים אנשים כאלו מוותרים בסוף, הרי שהיה אכזרי ביותר ואיך זכה לחתן כמו ר"ע.

שאלה ב: כשבא ר"ע, אמר כלבא שבוע אלך להתיר את הנדר אצלו, וזה תמוה, וכי במשך 24 שנה לא היה לו רבנים ללכת אליהם ושיתירו לו את הנדר, ומסתבר שגם עכשיו הוא לא חזר בו מנדרו, רק כשבא מישהו חדש לעיר כולם מתאספים להגיד לו 'שלום עליכם'.

תשובה כשבא לר"ע, סיפר את הסיפור, ושאלו ר"ע למה נדרת.. אמר משום שבתי התחתנה עם עם הארץ, אמר לו ר"ע וכי בחנת אותו, אמר לו כלבא שבוע, זה היה ברור שאפי' משנה אחת הוא לא ידע ואילו היה יודע אפי' משנה אחת לא הייתי נודר, ואז גילה לו שהוא החתן, הרי לנו על מה הייתה אכזריותו כ"כ הרבה שנים בגלל משנה אחת, וא"כ יכול להיות שאכזריות שלה על עוה"ז בשביל תורה ירשה מאביה שהיה אכזרי כ"כ הרבה שנים בשביל משנה אחת, והסיפור הזה מגלה את גודל אהבת התורה שהייתה לכלבא שבוע אפי' בשביל משנה אחת ולכן זכה בחתן כמו ר"ע.

• באבות דר' נתן פרק ו' הלכה ב' כתוב שבסוף ר"ע התעשר וקנה לאשתו תכשיט יקר שנקרא ירושלים של זהב, מה שהבטיח לה כל החיים, אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו, חשבנו שאתה מסתפק במועט כשאפי' הוצאת קש משערות ראשה, ואז לא היה לכם כסף, עכשיו שיש לכם, עשית לה דבר מאד גשמי.

עוד מצאנו שתלמידיו של ר"ע באו אליו ושאלוהו רבי ביישתנו שעשית לה תכשיט כזה יקר, חשבנו שאתה מסתפק במועט וטעינו.

אותה שאלה אשתו של רבן גמליאל שאלתו מדוע לא קנית לי תכשיט יפה כמו אשתו של ר"ע, וענה לה רבן גמליאל שר"ע קנה לאשתו את התכשיט, על הצער שהצטערה בשביל התורה שלו, ואת לא הצטערת כל כך.

אותה תשובה ענה ר"ע לתלמידיו רציתי לפייס אותה בגלל שהצטערה עמי בתורה.

אבל הפלא היא לא צריכה את הפיוס הזה, אדרבה היא הייתה היוזמת, היא הייתה אכזרית על העולם הזה, מהי תשובתו של ר"ע קשורה כאן.

יש לומר שר"ע רצה לחנך את התלמידים, שמאכזריות על עוה"ז בשביל תורה מקבלים מתנות מהסוג הזה, וגם פה היה מוכן להתבייש כאילו היה אוהב כסף ללמדם שמתורה לא מפסידים.

סופו:

עיין בגמ' בברכות דף ס"א: שמביאה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל.

עיין בגמ' מנחות כ"ט: סופו של ר"ע.

עיין פסחים דף קי"ב. כשר"ע היה בכלא ומפחד ללמד את תלמידו רשב"י תורה שמא יתפסו אותם.

עיין ביבמות דף ק"ח: ובירושלמי ביבמות פרק י"א הלכה ה' על הזמן שהיה בכלא וכן בגמ' בעירובין דף כ"א:, ועם כל זה שמח כלשון הגמ' בברכות 'כל ימי הייתי מחכה לתקופה זו'.

ועם כל זה עיין בגמ' ע"ז דף כ'. שכאשתו נפטרה, התחתן עם גיורת שהייתה מאד יפה ובכה שראה שהיופי שלה יתבלה באדמה, וכן בנדרים דף נ'.

מגוריו:

אנחנו מוצאים בהגדה שהיה גר בבני ברק, הלך לדרום ללמוד עם אותם חמישה תלמידים ואולי זה היה ביבנה.

ובגמ' ביבמות דף ס"ב מופיע שמקום מגוריו היה בין גבת לאנטיפרס.

אותו ר"ע שכשהיה עם הארץ אמר כשהייתי עם הארץ הייתי נושך כחמור חכם ועצמותיו, בפסחים כ"ב: אמר "את ה' אלוהיך תירא" לרבות תלמידי חכמים.. שתלמיד חכם קרוב אל האלוקים, אמנם רבי שמעון העמסוני שחיבר ספר על כל מקום שכתוב בתורה 'את' כגון כבד את אביך וילפי' 'את' אחיך הגדול, כשהוא הגיע לפס' "את ה' אלוהיך תירא", לא היה לו מה לפרש, ר"ע גילה לנו את הכוח של תלמיד חכם.