הרבה טעמים נאמרו מדוע בל"ג בעומר נוהגים קצת שמחה, אמנם בשו"ע בסי' תצ"ג אנו מוצאים רק את העניין שפסקו תלמידי ר"ע מלמות שמתו מפסח עד עצרת, ולא מוזכר כלל הילולת רשב"י אפי' שהשו"ע היה גר בצפת כמו"כ לא כתוב בשו"ע לעשות שמחה, רק ברמ"א בסעיף ב' הזכיר שעושים מעט שמחה.

נשאלת השאלה אם ביום זה פסקו תלמידי ר"ע מלמות מפני שלא היו יותר, כי כולם מתו, דמצינו שרק בזכות שר"ע הלך לדרום, העולם נהיה פחות שמם, א"כ מה הטעם לשמחה זו.

יתכן לבאר כך בסוף התפילה אנחנו אומרים 'שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.. ושם נעבודך ביראה', מדוע אנחנו מכניסים את העניין של התורה, הא ביהמ"ק היה מקום של עבודת הכוהנים ולא קשור לתורה.

והנה שלמה המלך כשבנה את בית המקדש שאל את עצמו במלכים א' פרק ח', האמנם, האם שייך בית לאלוקי העולם כשכל העולם כבודו?, ותשובתו באריכות שזה יהיה מקום לאנשים שמעוניינים להתפלל בשעות מלחמה, בצורת ורעב.

ושאל הרד"ק התשובה אינה עונה על השאלה שהרי אם לאלוקים לא שייך בית, אפשר גם להתפלל ללא בית. ותירץ שהבית יהיה מסייע לעבודת ה', בא אדם לירושלים, רואה עשרה ניסים, כוהנים בעבודתם, בית השואבה, הוא חוזר מלא ברשמי יהדות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכל ההארות ע"י שהגיע לביהמ"ק כעין מילוי בטריות של יר"ש שהשתמש בהם בביתו, וכשנחרב ביהמ"ק כמובן שישנה שכינה, ובכאו' ההפסד הוא שהפסדנו את המסייע, ויותר קשה היום להיות בן עלייה, וע"ז באה העצה של התורה שזה יכול להיות תחליף ומסייע לעבודת ה'.

ולכן לא רק מי שלומד תורת הקורבנות שע"ז כתוב במפורש כאי' הקריב, (ועיין במס' מנחות דף ק"י.) אלא אפי' אם לומד עניין אחר בתורה, לא עניין של קדשים, זה תחליף ומסייע לעבודת ה' וזו הכוונה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ובינתיים שלא נבנה, תן חלקנו בתורתך.

ידוע לנו שאחרי החורבן היו לו לר"ע 24000 תלמידים ואנו תמהים איך הם מתו בפרק אחד, אבל יש להתפלאות גם בצורה אחרת, איך בכלל נשארו כ"כ הרבה לומדי תורה אחרי החורבן, הרי זה נגד המציאות, וכי יתכן שאחרי השואה ימצאו 'מחסן' של 20000 תלמידים?

יתכן שבכוונה מן השמיים נשארו אותם תלמידים של ר"ע, כדי שיוכלו לקיים את ה'בתורתך', שיהיו מסייע לעבודת ה' לעם שהפסיד את המסייע של ביהמ"ק, זאת אומרת שהם נשארו בדרך נס, וכיון שהם לא נהגו כבוד זה בזה, איך שנבאר את העניין, ודאי שזה בעדינות, הרי לא התקיים ה'בתורתך' ומתו לא בגלל עונש אלא בגלל שלא היו יכולים להמשיך לחיות ולהשתמש ב'בתורתך', ובפרט שהרי חורבן ביהמ"ק השני היה על שנאת חינם, ואם הם נשארו בדרך נס כדי לתקן את השנאת חינם, אם לא נהגו כבוד זה בזה, כביכול החורבן ממשיך, ובאותו רעיון שיש צום גדליה שגם שם היה מעט המשך ונחרב, וא"כ כשמתו, החורבן קיבל משמעות.

ר"ע לא התייאש כמו שכל חייו כשחזר בתשובה בגיל 40 ולמד עם הבן שלו א' ב', הוא היה חזק ולא אדם שמתייאש, הלך לדרום וחיפש תלמידים חדשים, אדם אחר לא היה עושה את זה אחרי שהפסיד כ"כ הרבה תלמידים, הוא מצא חמישה תלמידים (בקהלת פרק י"א כתוב שמצא שבעה) ואמר להם אל תעשו את הטעויות של התלמידים הישנים, ואחד מהם היה רשב"י והוא חידש חלק מהתורה שבע"פ גם בצורת קבלה, וא"כ החורבן לא המשיך, והם בנו את התורה שבע"פ, וזו השמחה.

מכאן יבואר מה שכתוב בשו"ע או"ח סי' תכ"ח סעיף א' שפורים יהיה באותו יום שיחול בו ל"ג בעומר והסימן הוא 'פלג', והקשר, דהרי ידוע שבפורים עם ישראל קיבל את התורה מרצון שהרי נאמר במס' שבת דף פ"ח אע"פ שנאמר "ויתייצבו בתחתית ההר", כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, הרי רואים שזה בכפיה.

ושאלו התוס' הרי אמרו 'נעשה ונשמע', א"כ למה הכפייה, ותירצו שהכפייה הייתה שלא יתחרטו כשיראו את הקולות והברקים.

במדרש תנחומא על פרשת נח ביאר שהנעשה ונשמע היה על התורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ שיש בה חומרות וסייגים, לא היו רוצים לקבל, לכן כפה עליהם הקב"ה את ההר, וכשאומרים שבפורים קיבלו את התורה מרצון הכוונה לתורה שבע"פ וכך נאמר בגמ' בסנהדרין צ"ו: 'מבני בניו של המן למדו תורה בב"ב, וישנה גרסה אחרת בגמ' 'עוז והדר' שזה היה שמואל בר שילת (ובספר סדר הדורות האריך בזה), ולכן פורים ול"ג בעומר קשורים יחד, שהתורה ממשיכה על אף הגזירות, וזו השמחה שהרי רשב"י היה תלמידו של ר"ע.

ובאמת מצאנו שכל אותם התנאים שר"ע מצא בדרום קיבלו את המוסר להתנהג לחבריהם בכבוד ואפי' לתלמידיהם:

• רשב"י מופיע במס' שבת דף ס"ז רשב"י אומר 'כל ישראל בני מלכים הן', וזהו הסיפור עם האונייה.
• ר' יהודה בן עילאה בשיר השירים רבה (ב', ט"ז) אומר 'הרואה פני חברו כרואה פני השכינה'.
• רבי מאיר מופיע בקידושין דף ל"ו 'רבי יהודה אומר "בנים אתם לה' אלוקיכם" בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים, אתם קרויים בנים, אין אדם נוהגים בנים אין אתם קרויים בנים, ר"מ אומר בין כך ובין כך אתם קרויים בנים'.
• רבי יוסי שמופיע במס' שבת דף קי"ח:, 'אמר רבי יוסי אע"פ שיודע אני בעצמי שאיני כהן מעולם לא עברתי על דברי חבריי אם אומרים לי חבריי עלה לדוכן אני עולה' וכתבו שם בתוס' 'לא ידע ר"י מה איסור יש בזר שיעלה לדוכן' וכתב המהרש"א שהיה עולה ולא היה מברך, ושאל הגר"ח שמואלביץ למה היה עולה, כי לא רצה לעבור על דברי חבריו.
• רבי אלעזר בן שמוע שאמר בפרקי אבות בפרק ד' משנה ט"ו 'יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך'.

וכיון שכתוב שמתו תלמידי ר"ע יש להניח שהיה להם רב גדול וזה גם היה סיבה לעונשם.

והנה השל"ה ביאר מה שנאמר בפרשת בחוקותי באמצע הקללות "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור" וממשיכים הקללות, ולכאו' פס' זה, הוא פסוק של ברכה ואיך נכנס לפרשת הקללות פס' זה, אלא שזה גם כן פס' של תביעה, 'הרי אני זוכר מי היו אבא וסבא שלך..', וזה גם מחייב את עם ישראל להיות בסדר כמו בת כהן שזינתה ודינה בשריפה כי "את אביה היא מחללת".

ועיין בגמ' סנהדרין דף פ"ו. שמביאה סתם משנה רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולם אליבא דר"ע ואומר רש"י ממה שלמדו מר"ע אמרום.

ומה שמעניין פה שבמקום ר"א בן שמוע מופיע רבי נחמיה וכך גם מופיע במדרש קהלת פרק י"א, הרי שר"ע הוא הבע"ה של תורה שבע"פ.