שיטת הבה"ג וכך נפסק בשו"ע וכן נוהגין שאם שכח לספור יום אחד, פוסק לספור עם ברכה, אלא א"כ נזכר במשך היום, יכול לספור באותו יום ללא ברכה ולהמשיך בשאר הימים בברכה, ואע"פ שרוב הראשונים חלקו עליו, בכל אופן כיון שהשו"ע פסקו, כך נהגו במדינותינו.
ודנו הפוסקים בילד שהגדיל בתוך ימי העומר, מה דינו לגבי ברכה אחרי שגדל.
הברכי יוסף (החיד"א) כתב שמצינו בגר שנתגייר בימי העומר לא יברך, כי חסר בדין 'תמימות'.
לעומת זאת השערי תשובה בסי' תפ"ט סעיף כ' כתב שכיון שספר לפני שגדל והוא בגיל חינוך ומופלא הסמוך לאיש (דין זה מופיע בנדה מ"ה:), יכול להמשיך אבל אם לא ספר עד שהגדיל אינו יכול להמשיך לברך.
במנחת חינוך מצווה ש"ו תולה שאלה זאת אם ספירת הקטן יכולה להצטרף לספירתו כגדול, בשאלת הראשונים האם ספירת העומר כיום היא מדאורייתא כלשון הרמב"ם או כמו רוב הראשונים שזה דרבנן כי אין קרבן העומר.
בסברת הרמב"ם דזה הכנה למתן תורה, ולכן לרמב"ם ספירת הקטן לא יכולה להצטרף כי מה שמחוייב כקטן זה רק מדין חינוך, אבל לשאר הראשונים יכולה.
ודבריו הם פלא כי גם אם ספירת העומר כיום זה דרבנן, אצל הקטן זה תרי דרבנן ולמה שיצטרף לחד דרבנן.
וביותר, יש מח' גדולה על מי חלה מצוות חינוך, על האבא כדברי רש"י בברכות כ:, או על הבן שחייב דרבנן כתוס' בברכות מ"ח. והרן במגילה י"ט, וא"כ לשיטת רש"י ועוד ראשונים, אין בכלל קשר לספירה דקטנות לספירה דגדלות.
- ביבמות ס"ב. ישנו דין גוי שנתגייר ויש לו בנים שהיו גויים, סובר ר' יוחנן שקיים מצוות "פרו ורבו", אע"פ שבשעה שעשה את המצווה, היה פטור לגמרי, האם זה דומה לשאלה לגבי קטן בעומר?
יש לחלק ב"פרו ורבו" זה דין בתוצאה, אפי' שהמצווה נעשית בשעה שהיו פטור, אבל סו"ס הבנים שנמצאים זה הקשר למצווה אבל בקטן בברכה זה דין 'בגברא' וא"א לצרף.
- יש שרצו לדמות את זה לנשים שמברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא אפי' שהן פטורות, א"כ ה"ה בספירת קטן.
אבל זה לא דומה כי לנשים יש מצווה קיומית ובכא' יכולות לברך, אבל לקטן חסר בדין תמימות וזה כאי' נטל ציצית עם שלוש כנפות.
- יש שמקשרים את זה אם אחד עשה קידוש בזמן של תוספת דרבנן בע"ש שמועיל גם לדאו', א"כ גם קטן שחייב בחינוך בדאו', יועיל גם לרמב"ם שזה דאו'.
אבל אינו דומה משתי סיבות:
- לרש"י בברכות שהאבא חייב, אז זה אפי' לא דרבנן.
- ועוד יש לומר, אמנם הוא קידש בתוספת דרבנן, אבל ממילא כשקידש הוא חייב את עצמו, וזה נהיה כמו נדר אבל בקטן חסר בתמימות.
- יש שרצו לקשר את זה לגיל של הילד שזה מופלא הסמוך לאיש, ושייך כבר לצרף את זה לספירה בגדול.
- יש שיטה בר"ן בפסחים דף ק"כ שבמצוות כורך קטן לא צריך לאכול ממצה שמורה, היות וזה רק זכר להלל, צריך להקפיד רק שיהיה כזית, ואולי ספירת העומר זה רק 'זכר', ותועיל ספירת הקטן בקטנותו.
- בסוכה כ"ז: יש שיטה שצריך שתהא הסוכה ראויה לשבעת ימים, ולכן לא עושים סוכה בחוה"מ, אבל קטן שהגדיל יכול לעשות סוכה באמצע החג, כי חיובו מתחיל מאמצע החג, אולי אפשר לומר דאפי' אם לא ספר בקטנות, יכול לספור בגדול כמו בסוכה שדין לא לבנות סוכה באמצע זה רק למי שמחויב ולא על מי שהתחדש בחיוב באמצע החג.
- בגמ' בר"ה כ"ח מי שכפאו שד ואכל מצה, לא יצא ידי חובה, כי אכל מכפייה, ואולי גם קטן שלא חייב שלא חייב, זה כמי שכפאו שד. ויש לחלק.
- קטן שקבע מזוזה בבית כשר גם כשיגדל, ואולי זה דומה לשאלת העומר.
ויש לחלק, כי מזוזה זו תוצאה, כי יש פרשיות, זה דומה למה שכתבנו בשם ר' יוחנן ביבמות ס"ח שגוי שהתגייר ויש לו בנים כשהיה גוי, יצא ידי מצוות "פרו ורבו".
- כתב בספר מועדים וזמנים בד"כ מצוות חינוך של האבא נפקעת כשהילד מגיע לגיל י"ג ונהיה גדול, אבל במקרה שלנו אם נגיד שיש חיסרון ב'תמימות' א"כ כשהגדיל, חסרה לו המצווה, והחיוב עדיין יחול על האבא כמו בקטנות.
- עוד כתב שם שזה דומה לדין נשים שמברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל זה יהיה קשור רק למנהג הגר"א ור"ת ולא לרמב"ם ולספרדים.
- בקונטרס לפסח של הרב חנוך קרלינשטיין זצ"ל בעמוד ק"ו כתב בשם אביו לדייק בלשון של השערי תשובה שכתב 'לדידן שקטנים שהגיעו לחינוך סופרים, זה גם מצטרף לתמימות'. מה הכוונה במילה 'לדידן' הא לכולם יש דין של ספירת העומר.
וביאר שבגמ' פסחים ק"ח: כתוב שקטנים חייבים בארבע כוסות לפי ת"ק ור' יהודה חולק, וסברת ר"י מה תועלת בתינוקות ביין.
וביאר הר"ן אפי' שהגיע לגיל חינוך, כיום שלא נהנים ושמחים בזה, זה לא דרך חירות
ומבואר שלפי ר"י כשהמצווה היא לא עצם המעשה, אלא רק הרגשת הלב, פה אין דין חינוך, רק על מעשים יש, ואע"פ שבכל המצוות פסק השו"ע באו"ח סעיף ד' שמצוות צריכות כוונה, שם הכוונה אינננה בגוף המצווה, זה רק דין בקיום המצווה, אבל במקום שהרגש הוא עיקר 'החפצא' של המצווה, פה אין דין חינוך.
וראיה לזה בביאור הגר"א על מגילת אסתר פרק ט' פס' ח' "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", ביאר בגאון "וימי הפורים האלה" זה משתה ושמחה וזה יהיה רק אצל היהודים הגדולים אבל "זכרם לא יסוף מזרעם" שזו קריאת מגילה לא יסוף גם מקטנים, וודאי שמדובר בקטנים שהגיעו לחינוך.
וביאר במועדים וזמנים את דברי הגר"א לפי דברי הר"ן שהוזכר שהמשתה ושמחה אין דין חינוך כי עיקרן בלב.
ומעתה כיון שכל ספירת העומר עיקר המצווה זה להגדיל את הציפייה ולהתכונן למתן תורה, בזה אין דין חינוך, אבל להלכה הרי נפסק בשו"ע או"ח תע"ב סעיף ט"ו לגבי יין כמו רבנן שמחנכים את הקטנים בשתיית יין, וממילא נופלת סברת הר"ן שדיבר רק לר"י ואפי' בציפייה ובהכנה למתן תורה, הם יכולים להתחנך, וזה מה שכתב השערי תשובה לדידן שקטנים שהגיעו לחינוך.. כי אנחנו סוברים כשיטתו לגבי שיטת יין, ממילא זה מתחבר לספירה שהוא גדול ולא חסר בדין 'תמימות.
ובשאלה זו של העומר יש דיון ילד שנעשה בר מצווה בלילה ובירך ברכת התורה בבוקר, הרי ללימוד שבלילה חסר לו בברכת התורה.
ואולי טוב שיכוון בתפילת מעריב שיצא בקריאת התורה.
סיכום:
למעשה נוהגים כשערי תשובה שכן מברך, אבל רק אם בירך בקטנות, ואם מצרפים את דעת הבה"ג שזה דעת יחיד ורוב הראשונים סוברים שאפי' שכח יכול להמשיך לברך ואין בזה חיסרון של 'תמימות' א"כ פשוט שהתינוק יוכל לברך, ואם נצרף את כל השיטות שכתבנו פה, פשוט שיכול לברך.
חלק מהחומר נלקח מספר 'עיון המועדים' על ספירת העומר של הרב מיכאל אזולאי זצ"ל.
מאמר זה נכתב לכבוד שמחת נכדיי מיכאל אנגל נ"י ואלחנן קראם נ"י שיכנסו לעול מצוות בימים אלו.