מאמר שנכתב לכבוד חתונת נכדי אברהם נ"י, ח' סיון תש"פ

ברכות השבע ברכות

בגמ' כתובות ז: כתוב מנין לברכת חתנים בעשרה מבועז, שנאמר וייקח עשרה אנשים מזקני העיר, ורבי אבהו אמר, במקהלות ברכו אלוקים ה' ממקור ישראל, על ברכת מקור צריך קהל.

הרמב"ם הביא את הטעם השני, והוא לא למד מבועז כי שם היו עשרה בלי החתן והרי החתן מן המניין, וגם שבועז הביא רק זקנים, ואפשר גם פשוטים. אלא סובר הרמב"ם ששם זה היה כדי להתיר עמוני ולא עמונית, שהוא התחתן עם רות, וזה לא קשור לברכת חתנים.

ברכה ראשונה. שהכול ברא לכבודו, כתב רש"י בכתובות ז: שזה לא שייך לחתן וכלה אלא במקום שמתאספים אנשים אומרים שהכול ברא לכבודו.

ולכאורה יש לומר שכתוב בעשרה מאמרות נברא העולם, והעשירי זה ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו, רואים מכאן שזיווג שייך לבריאת העולם, ממילא אפשר לומר שגם ברכה ראשונה שייך לחתן וכלה כי זה קשור לבריאה.

בהמשך הברכות, משמח ציון בבניה, הקשר לחתן וכלה, אומר רש"י שצריך להעלות זיכרון ירושלים על ראש שמחתנו, ולכאורה יש לבאר את המאמר כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, מה הקשר, וההסבר, כתוב מצא אישה מצא טוב, וכן לא טוב היות האדם לבדו, ויש הבדל בין טוב לנעים, כמו שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, בהתחלה ללמוד תורה זה לא כ"כ נעים אבל זה טוב, בסוף יגיע לדרכיה דרכי נועם.

בעצם כל חתן וכלה זה כעין תוכחה שהכלה עושה עם האדם, הוא אינו יכול לעשות מה שבא לו, הוא צריך להתייחס לעוד מישהו, וזה קצת מתאים למילים עזר כנגדו, לפעמים היא נגד וזה עזר.

חורבן בית שני מופיע ביומא ט, עסקו בתורה היה גמילות חסדים, והיה שנאת חינם, איך זה ייתכן?, אלא כתוב בתורה לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך, אם כן יש לומר היה גמילות חסדים אבל לא היה תוכחה. עי' שבת קי"ט : כתוב מפורש ככה שלא הוכיחו, את אשר יאהב ה' יוכיח. יוצא שחורבן ירושלים בשנאת חינם הכוונה שלא הוכיחו.

וזה מדויק שמה שמופיע בקמצא ובר קמצא גיטין נ"ו. מבטא את שנאת חינם, אבל לא כתוב מה הייתה שם השנאת חינם, אבל בהמשך כתוב שהרבנים ישבו פה ולא הוכיחו, זה היה השנאת חינם.

ממילא כל המשמח חתן וכלה, שזה מבטא פעולת תוכחה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שזה התקנה של עניין תוכחה.

ברכה אחרונה כתוב עוד ישמע בהרי יהודה קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, מה הכוונה קול חתן וקול כלה, התשובה, כל יום יהיו בעיניך כחדשים, השגרה מקלקלת כל חלקה טובה, בפרשה כתוב אצל אהרן הכהן בהעלותך, קיבל שכר מיוחד מלמד שלא שינה, מה החידוש בזה, פשיטא. אלא הכוונה שהוא לא עבר למצב שגרתי, וזה נקרא שינוי יחסית להתחלה, כל יום יהיה חדש.

וזה הכוונה קול חתן וקול כלה שכל החיים שלהם ידברו כמו חתן וכלה

ובדרך רמז , נאמר בגזלה והשיב את הגזלה אשר גזל, לומדת הגזלה כעין שגזל, כלומר באותו מחיר שהיה בשעת הגזלה אפילו אם השתנה אח"כ, והוא הדין ושימח את אשתו אשר לקח כעין שלקח.

ואפשר לרמז שאחרי שבאו עולי הרגל לירושלים וראו עשרה ניסים, לפני שעזבו הראו להם גם את לחם הפנים חם כביום הילקחו, מה היה התוספת בזה. התשובה, ראיתם ניסים והתלהבתם, וכשהולכים הביתה יש חשש שיתקררו, לחם הפנים חם כביום הילקחו.

הנושא אישה מוחלין לו כל עוונותיו, שנאמר ו'ייקח עשו את מחלת בת ישמעאל' מחלת מלשון מחילה, כך כתוב ברש"י פרשת וישלח.

ולכן ערב החתונה נהיה כמו יום כיפור, וקובע לדינים של צום ותפילה מיוחדת .

כתב רש"י פרק לו פסוק ג הוא הדין גר שנתגייר והעולה לגדולה, מנין לחדש גם גר ועולה לגדולה הרי דווקא חתן שצריך שמחה והטעם בגלל ששכינה עמהם , י' באיש וה' באשה, ושכינה צריכה שמחה כמו שכתוב כנגן המנגן, ולכן צריך למחול לו כדי שלא יחסר בשמחה, הראיה מהרמב"ם בלולב פרק ז' שבסוכות הייתה שמחה יתירה ולא כמו רש"י בסוכה שזה בגלל בית השואבה, ובספר המצוות מופיע ושמחת בחגך, והסיבה כפשוטה בגלל שזה אחרי יום כיפור שיש מחילת עוונות ולכן יש שמחה.

ובאמת בירושלמי ביכורים כתוב פסוק על כל דבר , על גר וגר לא תלחץ ולא תונה אותו, ועל עולה לגדולה כתוב בן שנה שאול במלכו, שהיה כאילו בן שנה. אבל על רש"י קשה.

כמו כן יש לשאול למה דבר כזה חשוב לומדים דווקא מעשיו.

העניין של מחילה לא מופיע בבבלי , ביבמות ס"ג: נאמר כל הנושא אישה פוקקין לו עוונותיו שנאמר מצא אישה מצא טוב ויפק רצון מה', ויפק – פוקקין אומר רש"י נסתמין. וההסבר כיון שאדם מבין שהוא צריך להשתנות מבחינה טבעית, אז רוצים לעזור לו ולכן לא מוחלין אלא פוקקין ומחכים לראות אם הוא השתנה. בסברה זו אומר רש"י בשם מדרש שמואל שהוא הדין גר ועולה לגדולה כי אלו דברים גדולים והאדם רוצה להשתנות.

ולומדים את זה מעשיו כתבו החסידים שאפילו רשע כעשיו מוחלין לו, ולפי דרכנו שזה לא מחילה אלא סותמים וממתינים, והכוונה שיכול להיות שמוחלין לו כל העוונות והוא נשאר עשיו, כי זה רק מתנה של הבא ליטהר מסייעין אותו.

בגמ' יבמות שם כתוב שבמערבא שאלו חתן מצא או מוצא , מצא אישה מצא טוב, או מוצא אני מר ממות את האישה, וקשה הוא עוד לא מכיר אותה, התשובה לא שואלים אותו אלא מודיעים לו הכול תלוי בך, אתה יכול לעשות מצא אישה מצא טוב אם תקבל תוכחה, וזה הכוונה זכה עזר, כמו שמן זית זך ואם לא זכה ולא מקבל תוכחה – מוצא אני מר ממות.

ואשתו של און בן פלת הוכיחה את זה שהיא הייתה עזר כנגדו

האדמור מסקולען ישב שבעה על אשתו בגיל 75, בא ר' עזריאל טאובר לנחמו, וביקשו האדמו"ר שיבוא מיד אחרי השבעה , הוא חשב אולי הוא רוצה לעשות קרן לאשתו, השתהה מלבא, ואחרי שקרא לו האדמו"ר ואמר , כיון שבתורה כתוב לא טוב היות האדם לבדו, אמנם אני בן 75 אבל אני לא רוצה להיכנס לקטגוריה של לא טוב תמצא לי מיד שידוך

למדנו את גודל העניין של שידוך שזה בריאת העולם, וכן בריאת האדם וזה אפשר ע"י תורה כי כל יום יהיו בעיניך כחדשים.