בפרשתנו אנו לומדים על עקידת יצחק אברהם נשלח על ידי צווי מן השמים לשחוט את יצחק וכאשר שולח ידו נשלח אליו מלאך ואומר לו אל תשלח ידך אל הנער ואחר כך נשלח מלאך נוסף בצווי ואל תעש לו מאומה משום שאברהם אחר שנאמר לו לא לשחוט רצה להוציא ממנו מעט דם ועל זה בא הציווי ואל תעש לו מאומה.
צערו של אברהם על זה שלא קיים את המצווה מתקבל בשמים והוא מקבל תחליף איל שהוכן ממעשה בראשית והוא נחשב כאילו עקד את יצחק ואף שלא הקריב את יצחק נחשב כאילו הקריבו משום הרצון שהיה לו והצער שנצטער כאשר התבטל הציווי.
ועד היום אנחנו מתפללים ומבקשים בזכות עקידת יצחק שנחשב לנו כאילו יצחק נעקד ממש ואף שלא נשחט כיוון שהרצון לקיום המצווה ובצער בביטולה באונס מחשיב כאילו המצווה נתקיימה.
וכך אנחנו מוצאים אצל אברהם אבינו בתחילת פרשת וירא שחיבב את מצוות הכנסת אורחים והצטער כשהוציא השם חמה מנרתיקה ובגלל זה זימן לו הקב"ה אורחים אף שלא קיים בהם את תכלית המצווה שהם לא היו צריכים לאוכל ושתיה אך הוא כמו האיל בעקידה שנחשב כאילו עקד את יצחק כך נחשב כאילו הכניס אורחים ממש וזה בגלל התשוקה למצווה והצער בביטולה.
יסוד זה נמצא בפרשת בהעלותך ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ואותם אנשים היו עוסקים במצווה ונשאו ארונו של יוסף ולא יכלו לקיים מצוות פסח ונצטערו על כך ובאו למשה בטענת למה נגרע ומשום כך קבלו פסח שני שאם מצטער אדם בביטול המצווה הקב"ה מזמן לו את עשיית המצווה בדרך אחרת.
וכן יצחק בעקידה ביקש מאברהם שיקשור אותו כדי שלא יזוז ויפגום בקרבן ורצה בכל מאודו לקיים את המצווה ולא רצה שיהיה אונס שמצטל את המצווה ולכן עיקר השם של העקידה הוא עקידת יצחק שזה לכאו' נקודה שולית בעקידה עניין הקשירה אלא שקשירה זו מבטאת את הרצון העמוק של יצחק ואברהם לקיום המצווה.
והבשורה שמגיעה אחר העקידה יען אשר עשית את הדבר הזה שנחשב שעשה.
ואף שקיי"ל בכל התורה אונסא לאו כמאן דעביד ואם נאנס אדם ולא קיים תנאו לא חשיב שקיים דסוף סוף לא עשה בקיום מצוות אונסא כמאן דעביד.
דבר דומה מצאנו ביומא ל"ט בניקנור שהביא שתי דלתות של זהב לביהמ"ק מאלכסנדריה של מצרים ופרצה סערה ביום והיה צריך להשליך דלת אחת וכשרצו לזרוק את הדלת השנייה מסר נפשו שלא יזרקוה ואז זכה שגם הדלת השנייה צפה אחר האנייה שבזכות צערו זכה גם בדלת שזרק קודם.
וכן אהרן שחלשה דעתו בחנוכת הנשיאים והצטער בזה שלא היה שותף למצווה זכה לחנוכת הנרות ולנס חנוכה שנשאר לדורות.